קטע הלימוד היומי #15
הסברנו שהרגשות מתלבשים במעשה הגשמי, שעל ידו מתקשרים לבורא עולם. הסברנו, שאף על פי שמבחינת מבנה הנפש הכוחות (שכל ורגש) נעלים יותר מהלבושים (מחשבה, דיבור ומעשה), בכל זאת מצד ההתקשרות לבורא דווקא הלבושים יותר נעלים.
הבורא ותורתו
הסיבה לכך היא (כפי שהוסבר בפרק הקודם), מכיוון שהתורה והמצוות מאוחדים בתכלית עם הבורא והלבושים הם אלו שמאחדים את הנפש שלנו עם התורה והמצוות, הרי שבאמצעותם אנו מתאחדים בצורה ישירה עם הבורא. לעומת זאת, כוחות הנפש (השכל והרגש) – שאפילו אם יהיו בשיאם (ונחוש אהבת השם במלוא העוצמה), עדיין לא יגיעו לאותה רמת חיבור כמו הלבושים. ולכן נאמר: "לא המדרש עיקר אלא המעשה". אפילו אם נכוון את כל הכוונות בחזקה, ונחוש את הרגשות הנעלים ביותר – לא נגיע לאותה רמת חיבור שנפעלת על ידי המעשה הגשמי.
בפרק זה ננסה להסביר מה ההבדל בין קיום מעשה בפועל לבין לימוד עיוני. במילים אחרות – מה המעלה בלימוד תורה על קיום מצוות מעשיות.
אך קודם לכן, נשארנו עם שאלה אחת מהפרק הקודם: איך בורא עולם האינסופי הצליח לצמצם את עצמו לתוך מעשים מסוימים ומוגבלים, שנקראים "מצוות"?
סוד הצמצום
שוב, הכל תלוי איך אנחנו תופסים את הבורא. נציג שלוש עמדות:
עמדה ראשונה: בורא עולם הוא מאוד מאוד גדול, הכי גדול שיש. אבל גם לו יש את ההגבלות שלו.
עמדה שניה: בורא העולם אינו מוגבל. הוא אינסופי.
תפיסה זו נכונה יותר אך גם כאן עלולה להיווצר בעיה.
תפיסה זו עלולה להביא אותנו למחשבה שכיוון שהוא לא מוגבל והעולם כן מוגבל, לכן שוב לא ממש משנה לו מה קורה כאן. או אפילו בצורה קיצונית יותר, אפשר לחשוב שכיוון שהוא אינסוף, הוא לא יכול 'להיכנס' לדברים מוגבלים, וממילא, כדי 'לתפוס' אותו צריך להתפשט מהגשמיות המוגבלת ולהתחבר דווקא לרוחניות.
מעבר לבעיה שתפיסה זו עלולה להרחיק אותנו מהקיום המעשי של המצוות, יש איתה בעיה אחרת, כי גם לפי תפיסה זו אנחנו בעצם מגבילים את הקב"ה, אנחנו קובעים שהגדרתו היא "אינסוף". דווקא "אינסוף", ולא משהו אחר. זה אמנם נשמע קצת מסובך אבל בעצם אנחנו מגבילים אותו בעצם העובדה שאנו מגדירים אותו כ"בלתי גבולי".
עמדה שלישית: בורא העולם אינו מוגבל לא ב"גבול" ולא ב"בלי גבול". הוא למעלה משניהם, ולכן הוא יכול לאחד את שניהם למקשה אחת. יתירה מזו, כאשר הוא מסתכל "מלמעלה" על ה"גבול" ועל ה"בלי גבול", שניהם נראים לו אותו דבר. זה שמנקודת המבט שלנו נראה שה"בלי גבול" יותר נעלה, זה רק מהזווית המוגבלת שלנו. אך הוא כל כך נעלה משניהם עד שכלפיו שניהם אותו דבר ממש.
כש"תופסים" את הבורא בדרך השלישית, מבינים שיש לו את היכולת לצמצם את עצמו בתוך העולם הזה הגשמי היכן שהוא יקבע, ללא שום מחויבויות קודמות. ואת זה הוא אכן עשה כשנתן לנו את התורה. הוא צמצם את עצמו בתוך אותיות התורה, בתוך הסיפורים ובתוך ההוראות, ולכן עכשיו כשמקיימים הוראה שלו, תופסים אותו בעצמו.
