קטע הלימוד היומי #17

הצד האחר

בפרקים הראשונים דיברנו בעיקר על הנפש האלוקית. דיברנו על המהות שלה (קשורה בקשר עצמי לבורא); על הכוחות שלה (מבנה הנפש ועשר הספירות); על הלבושים שלה (מחשבה דיבור ומעשה של תורה ומצוות) ועל הצורה בה מתבצע בפועל החיבור שלה לקדושה.

הפעם נתקדם הלאה ונעבור לדבר על הנפש הבהמית. גם כאן נדבר על המהות שלה, על הכוחות שלה, וגם על הלבושים שלה.

הנפש הבהמית – המהות

המאפיין השלילי שבנפש הבהמית קיים עוד לפני הכוחות או הלבושים שלה, בעצם הווייתה. כלומר, עוד לפני שהכוחות והלבושים שלה משרתים את הצד ההפוך מהקדושה, עצם זה שהיא קיימת ומרגישה את עצמה נפרדת מהבורא כבר שם מתחילה הבעיה.
במילים פשוטות: העובדה שאדם רואה את עצמו כמרכז העולם, שהוא תופס את עצמו כהכי חשוב, שהוא מרגיש יותר נעלה, יותר מוצלח מאחרים, זהו שורש הבעיה. ומזה מסתעפים שאר המידות הרעות, וזהו גם שורש הבעיה של פירוד מהקב"ה.

מבחן הריח

מסופר על יהודי בזמן הבעל שם טוב שהיה תלמיד חכם, למד הרבה תורה והשקיע את חייו בעבודת השם. יום אחד הגיע אליו שמעו של הבעל שם טוב שמספרים עליו שהוא צדיק גדול העושה מופתים רבים. אותו יהודי החליט שהוא רוצה לבוא לפגוש את הבעל שם טוב על מנת לתהות על קנקנו.
לפני שהגיע לבעל שם טוב, חשב לעצמו באיזו צורה באמת יוכל לבדוק אם אכן מדובר בצדיק או לא? ידע בתורה אפשר לבחון על ידי שאלות תורניות, אך כיצד ידע אם אכן יש לו רוח הקודש? החליט היהודי בינו לבין עצמו, שאם הבעל שם טוב "יריח" אותו ויזהה שהוא יהודי שלומד הרבה תורה, ומשקיע את חייו בעבודת השם, ויכבד אותו בהתאם – אז יוכח שהוא אכן צדיק, אך אם לאו – אז כנראה שאינו צדיק.

כשהגיע לבעל שם טוב נקש על הדלת. שאל הבעל שם טוב: "מי זה"? השיב היהודי: "אני". ענה לו הבעל שם טוב בפסוק "היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'" – הפירוש הפשוט בפסוק הוא שהקב"ה אומר לנו שממנו אי אפשר להסתתר. הפסוק אומר זאת בלשון תמיהה, כאומר: 'אתם חושבים שמישהו יכול להסתתר ממני ואני לא אראה אותו?'

אולם עבור אותו יהודי פירש הבעל שם טוב פסוק זה בצורה שונה, וכך אמר: "היסתר איש במסתרים ואני – לא אראנו נאום השם" – מי שמסתתר ויש לו "אני", עליו הקב"ה אומר – 'לא אראנו'.
כלומר, כאשר אדם עושה את ה"אני" שלו את ה"אגו" שלו לעיקר, אז גם אם הוא עסוק בתפילה ותורה, גם אם הוא חי חיים "דתיים", הוא עדיין לא ממש קשור לצד הקדושה. הוא עובד את עצמו ולא את הבורא. ובצורה בה פירש את הפסוק, לימד הבעל שם טוב את היהודי שאם יש "אני" אז "לא אראנו", הקב"ה כביכול "לא רואה" אותו.

אותו יהודי קלט שאכן לבעל שם טוב יש "חוש ריח", ושהבעש"ט "קלט" אותו יותר טוב ממה שהוא קלט את עצמו. הוא החליט להישאר בחצר הבעל שם טוב ולהיות חסיד שלו. כעבור שנה נכנס היהודי שוב אל הבעש"ט, אמר לו הבעש"ט שעכשיו ניתן לקרוא את הפסוק אחרת: "היסתר איש במסתרים ואני לא – אראנו נאום השם" – כאשר אדם נמצא במצב של "אני לא" – שביטל את ה"אני" שלו – אז הקב"ה רואה אותו.

כדי לתת לקדושה להיכנס אלינו זה דורש מאיתנו עבודה, עבודה קשה. לוותר על הרצונות האישיים שלנו, ולהתבטל לרצון השם. בעולם הקדושה הסדר הוא "בזיעת אפיך תאכל לחם", צריך להתאמץ ולהתייגע כדי "להרוויח", אין מתנות חינם. אדרבה, דבר שמגיע אלינו בקלות אנחנו לא מאמינים בו, כפי שאומר הפתגם "לא יגעת ומצאת – אל תאמין", ורק אם "יגעת ומצאת – תאמין".