קטע הלימוד היומי #19
לבושים
גם כאן ישנה הקבלה ללבושי הנפש האלוקית. גם כאן מדובר במחשבה, דיבור ומעשה. בנפש האלוקית המחשבה דיבור ומעשה הם של תורה ומצוות, אבל בנפש הבהמית מדובר בלבושים אחרים.
כשם שבנפש האלוקית – דווקא על ידי התלבשות כוחות הנפש בלבושים במחשבה, בדיבור ובמעשה מתאחדת הנשמה עם הבורא, כך גם בנפש הבהמית: דווקא כאשר הכוחות שלה מתלבשים במחשבה, דיבור ומעשה, היינו שהמידה של כעס או גאווה מתלבשת במחשבות, בדיבורים ובמעשים, או שאחת התאוות מתבטאת בדיבורים ובמעשים, אז מתחברת הנפש הבהמית עם הכוחות של 'הצד האחר'.
הצד האחר
נהוג לחשוב, שהאדם יכול להיות בכל רגע נתון באחד משלושה מצבים: בעת שכוחות הנפש האלוקית מתלבשים במחשבה דיבור ומעשה של תורה ומצוות – הוא מתחבר לבורא. בזמן שהמידות של הנפש הבהמית מתלבשים במחשבה דיבור ומעשה של דברים אסורים ממש – הוא מתנתק מהבורא ומתחבר לצד האחר (לכן ביצוע של איסור נקרא עבירה, כיוון שאנחנו מעבירים את הכוחות מצד הקדושה לצד האחר). וכאשר הוא עוסק בתחום "ניטראלי" – שאינו מצווה או עבירה מובהקים – הוא במצב "ביניים": לא קשור לבורא ולא קשור לצד האחר.
בקבלה ובחסידות מוסבר אחרת. ישנן רק שתי אפשרויות: או שאנו מתחברים לקדושה, או לצד ההפוך מהקדושה. אין אמצע!
כאשר עושים את רצון השם מתחברים לקדושה, וכאשר עושים כל דבר אחר מתחברים לקליפה.
קדושה וקליפה
קדושה היא השראת שכינתו של הקב"ה. הקב"ה שורה רק על מה שמתבטל אליו. היינו על מי שמסוגל לוותר על רצונו ולקיים במקום זה את רצון השם. במקום של ישות אין גילוי של הקדושה, הישות "דוחקת" את הקדושה. כיוון שכך, צריך להיזהר מאוד מענווה שקרית.
מסופר על בחור שלמד בישיבה והגיע לשלב השידוכים. בהיותו בחור טוב ממשפחה ואמידה וגם תלמיד חכם, הרגיש כי השידוכים שמציעים לו אינם "ברמה שלו". ראש הישיבה שראה שמדובר בגאווה שלא במקומה שלח אותו ללמוד במקום אחר ולהתמקד בלימוד "שער הענווה" כדי ש"יוריד פרופיל". כאשר חזר כעבור שנה, הציעו לו שוב את השידוך האחרון שהציעו לו לפני שנסע. אותו בחור פנה לשדכן ואמר לו: "קודם הייתי בחור טוב ממשפחה אמידה וגם תלמיד חכם וסירבתי לשידוך, עכשיו כשיש לי את כל המעלות הקודמות ובנוסף לכך אני גם עניו – נראה לך שאני מעוניין בשידוך הזה?"…
הווה אומר: כל עוד אנחנו בביטול – אנחנו בצד הקדושה. אולם ברגע שהישות משתלטת עלינו – אנחנו עוברים 'לצד השני' ואין הקב"ה שורה עלינו.