קטע הלימוד היומי #21

אסור או מותר?

האם היהדות היא דת או מסורת? לא זה ולא זה.
בורא עולם נתן לנו – לנבראים – דרך להתחבר אליו, להתעלות מהעולם הגשמי, לצאת מה"מיצרים" היומיומיים ולהתקשר לאמת. הדרך הזו נחלקת ל- 613 ערוצים/מצוות, ואנחנו משתדלים לקיים כמה שיותר מהם.
כדי שנוכל באמת להתחבר לאותם ערוצים כראוי, ולהבין מה אנחנו עושים בכל אחד מהם, אנו לומדים גם את תורת "הסוד" – הרובד הפנימי של הדברים.

ערכים

בפרק הקודם הצענו אבחנה מאוד מעניינת בין טוב לרע.
בדרך כלל, האבחנה שלנו על טוב ורע היא לפי הראות האנושית שלנו – בהתאם לחינוך שקיבלנו, בהתאם לערכים של ההורים שלנו או של החברה בה אנו גרים, לפעמים בהתאם לאופי שלנו והזווית בה אנו רואים את העולם. ובכל אופן – הכל לפי נקודת מבט סובייקטיבית שלנו או של אחרים.
יתכן (וכנראה) שאם היינו נולדים בארץ אחרת עם מנטאליות שונה, גם הערכים שלנו היו אחרים.

הסתכלות אובייקטיבית

בפרק הקודם התחלנו להעלות רעיון, לפיו ההסתכלות על העולם לא תהיה סובייקטיבית, כפי שאנו רואים זאת, אלא אובייקטיבית, כפי שבורא עולם רואה זאת, כעת נפתח קצת את הרעיון.

אז איך אנחנו נראים מלמעלה?

כשהקב"ה ברא את העולם, הוא הכניס בכל נברא אנרגיה, אור אלוקי. כאשר האור הזה הוא מה שנותן כח וחיות לאותו נברא. הנבראים אינם שווים ביניהם, ובכל נברא יש אור בכמות ובאיכות שונה. ישנם כאלו שהאור מאיר בהם ומורגש בהם, וישנם כאלה שהאור נמצא בהם בהסתר גדול, בהעלם כל כך חזק, עד שלא מרגישים שקיים שם אור, ועד כדי כך שאפשר לבוא ולטעון שבעולם אין כלל אור אלוקי, אלא הכל "טבעי", אין יד מכוונת, והעולם בכלל לא נברא אלא תמיד היה קיים.

קדושה וקליפה

המצב הזה, של הסתר והעלם על החיות האלוקית שבכל נברא, נקרא בקבלה – 'קליפה'. כשם שבפרי יש את הפרי עצמו ויש את הקליפה שמסתירה עליו, כך בעולם יש את האור האלוקי ויש את הגשמיות שמסתירה עליו.
השאלה היא, עד כמה ההסתר חזק והאם הוא ניתן לשינוי.

בדברים של קדושה (מצוות) אין הסתר, זהו רצונו הישיר של בורא עולם. החפצים בהם עושים את המצווה מקבלים את חיותם באופן ישיר מהקב"ה. כמו כן החיות שלנו בזמן עשיית המצווה מגיעה ישירות מהקב"ה. ולכן, כאשר עוסקים במצווה (כפי שהסברנו בהרחבה בפרק הרביעי) – נוצר קשר ישיר עם הבורא. (אנחנו אמנם לא מרגישים את זה באופן מיידי, כי בסופו של דבר העולם שלנו הוא עולם של הסתר, אך בפועל זה ככה וככל שאנחנו מזדככים יותר, אפשר להרגיש קצת יותר..).

לעומת זאת, חפצים של עבירות – כגון מאכלים לא כשרים מהחי או מהצומח, וכן מעשים האסורים לפי התורה (מצוות לא תעשה), מקבלים את חיותם דרך הקליפה. הקליפה מסתירה על החיות הפנימית באופן מוחלט, ולכן אין לנו אפשרות להתחבר לבורא על ידי עבירה, וכפי שהסברנו בפרק הקודם – עבירה מנתקת את החיבור שלנו לקב"ה.

מה עם כל מה שבאמצע?

מה קורה במצב שאינו מוגדר כמצווה, אך גם אינו מוגדר כעבירה – כאשר הולכים לעבוד, להתפרנס, ללמוד, לטייל, סתם להעביר את הזמן – חיים רגילים. הרי רוב הזמן אנחנו לא עוסקים ישירות במצווה, אך גם לא עושים עבירה, מה קורה אז? התשובה בקטע הבא…