קטע הלימוד היומי #25

איך זה נעשה בפועל?

המוח (חב"ד – חכמה, בינה ודעת) יהיה מלא בחכמת השם ובינתו, מתוך התבוננות עמוקה בגדולת השם, ועל ידי מוח הדעת "יוליד" את המידות שבלב, יראה ואהבה. כאשר ההתבוננות היא כראוי, תתעורר אהבה עצומה כרשפי שלהבת אש. הרגשת כיסופים וגעגועים, עד שמרגישים כי מוכנים לוותר על הכל בשביל הבורא.
האהבה תהיה כל כך חזקה, עד שהיא תמלא לגמרי את החלל הימני שבלב (מקום משכן הנפש האלוקית), ומשם "תישפך" גם לצד השמאלי מקום משכן נפש הבהמית.

מעט אור דוחה הרבה מן החושך

מסופר על מישהו שנסע ברכב סוסיתא ישן ביום שרבי ו"התפוצץ" מחום. כל החלונות היו פתוחים והוא הזיע בלי סוף. פתאום הוא שם לב שרכב וולוו חדש עוקף אותו, החלונות של הוולוו היו סגורים. מיד חלפה בו מחשבה 'איך יכול להיות שלא חם לו? אולי בגלל שהחלונות סגורים אז החום לא נכנס?' הרהר בליבו, 'אני גם אעשה זאת'. הוא סגר את החלונות, וכמובן שנעשה הרבה יותר חם. הוא נעצר ליד הרכב החדש ברמזור ומסמן לו לפתוח את החלון, "איך לא חם לך עם חלונות סגורים?" שאל. הנהג של הוולוו לא מבין מה הוא רוצה ממנו, "מה השאלה?! יש לי מיזוג אוויר…"

והנמשל – לפעמים חושבים שאם נסגור את כל החלונות (האוזניים, העיניים) לא יכנס חום מבחוץ, לא תהיה לנו חמימות, משיכה לתאוות. אבל צריך לדעת שהחום הוא מבפנים. ולכן הפיתרון הוא להדליק את מיזוג האוי"ר – ראשי תיבות אהבה ויראה לה'.

אם הצד הימני יהיה מלא וגדוש באהבה ויראה, זה כבר יעבור לבד גם לצד השמאלי, והתאוות "יישטפו" החוצה. לא צריך בכלל להתעסק בויכוחים עם הטיעונים של הנפש הבהמית, חושך לא מגרשים במקלות. צריך לשפוך הרבה אור, להאיר עם אהבה ויראה.

שינוי המידות

כשהאהבה בחלל הימני של הלב היא כל כך חזקה, היא ממלאת את החלל הימני ועוברת באופן אוטומטי לצד השמאלי. כשהיא "פוגשת" שם את התאוות והמידות הרעות, היא הופכת אותם למידות טובות. אהבת תענוגי העולם הזה הופכת לאהבת השם.

זהו עומק הכוונה בפסוק "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" שאנו אומרים מידי יום בקריאת שמע. אהבת השם היא "בכל לבבך", האות ב' מופיעה פעמיים, כדי לומר לנו שאהבת השם צריכה להיות לא רק מצד נפש האלוקית, אלא גם מצד הנפש הבהמית. אדרבה, זו לא חכמה שהנפש האלוקית אוהבת את השם, זה טבעי אצלה.

כל העניין הוא שגם "הבהמית" תצטרף, שגם הצד שבתוכנו שבטבעו מרגיש נפרד, מרגיש מרוחק מהבורא ומחפש את ההנאות האישיות, שגם הוא "יתאהב" בקב"ה, ואז כל הכוחות שלו גם כן ירתמו למשימה, גם הוא ימשך לקדושה.

בדרגה הראשונה מדובר על אהבה הנמשלת לאש. אש שבוערת כל הזמן ורוצה להתגבר עוד ועוד. בשלב הבא – הנעלה יותר – מדובר על אהבה הנמשלת למים, כאן כבר מדובר על תנועת נפש של "תענוג", התענגות על השם, התענגות מלימוד תורה, התענגות מהמצוות.

כלומר, כשאני במקום אחד ורוצה להגיע למקום שני, אני כמו אש בוערת, ששואף להגיע למקום אחר, אך כאשר כבר מגיעים לשם, כשכבר נמצאים באותו מקום, התנועה היא של מים, של תענוג מהדבר עצמו.

תענוג

מדרגה גבוהה הרבה יותר של ניצחון הנפש האלוקית, הוא מצב בו לנפש יש תענוג באלוקות. חשוב לציין, כי מדובר פה על דרגות גבוהות ביותר בעבודת השם, דרגות של צדיקים ששמחים בהשם. אך גם אם לא הגענו לשם ואנחנו עוד לא במדרגה הזו, גם אנחנו צריכים למצוא תענוג כלשהו בקדושה.

תענוג זה הוא חשוב ביותר, כיוון שכל אחד מאיתנו מחפש להתענג ממשהו בחיים. למדנו בפרקים הקודמים שההתענגות מענייני העולם מרחיקה אותנו מהקב"ה, אך אי אפשר להישאר ללא תענוג כלל. אם נזנח את התענוגות הגשמיים ולא יהיה לנו תחליף בקדושה, לא יהיה לנו מקום שבו אנחנו נהנים ומתענגים, כך שבמשך הזמן הנפש תימשך חזרה לתענוגות העולם.

לכן, חשוב והכרחי להתענג בתוך עולם הקדושה, ולא לעשות את המצוות רק כי כך צריך, או כך חייבים.
כשאכן מצליחים בכך, הופכים את הנפש הבהמית להיות כמו הנפש האלוקית (בפרק הבא נראה את הדרגות השונות שבזה אצל הצדיקים), ואז כל המידות שבלב יהיו מופנות להשם בלבד.

וזה יתלבש במחשבות, בדיבורים ובמעשים שיהיו עסוקים בתורה ומצוות ובענייני קדושה בלבד.