קטע הלימוד היומי #26

שאיפותיה של הנפש הבהמית

הנפש הבהמית רוצה בדיוק את ההיפך…
גם היא רוצה שליטה מלאה על הגוף וכל האיברים, וגם היא רוצה שהכוחות שלה יתלבשו בגוף, ושהגוף יהיה מרכבה שלה ולא של הנפש האלוקית. אין כאן צורך לפרט יותר מדי, שהרי את הנפש הבהמית אנחנו מכירים היטב…

אבל האמת היא, שגם הנפש הבהמית לא "באמת" רוצה לנצח… בפנימיות שלה היא רוצה להפסיד את המלחמה!
משל למלך שהיה לו בן יחיד שאותו הוא מאוד אהב, ומתוך אהבה זו ציווה עליו שלא יתקרב לאישה זרה. פעם אחת רצה המלך לנסות את בנו. לשם כך שכר נערה יפה וציווה עליה לפתות את בנו.

הנערה אמנם נשלחה לפתות את הבן, אך בעומק לבה ידעה שהמלך הוא ששלח אותה, והוא מעוניין בכך שהבן דווקא יעמוד בניסיון ויוכיח כי הוא ראוי "להתקדם" במעלות המלוכה. לכן גם היא מעדיפה שהבן בעצם יסרב לפיתוייה.

חשוב לציין כי הניסיון לא בא רק כדי לבדוק את הבן, אלא הוא בא לרומם את הבן. כשאנחנו מתגברים על ניסיונות אנחנו מתעלים לדרגה נעלית יותר. כשמתמודדים בחיים עם קשיים כראוי – כתוצאה מהקושי אנחנו עולים למקום גבוה יותר.

כך גם הנפש הבהמית: בחיצוניות היא כביכול נגדנו, מנסה להפיל אותנו ולמשוך אותנו למקומות לא טובים, אך בפנימיות, בעומק שלה, היא בעדנו. היא רוצה שנגיד לה לא! היא רוצה שנתגבר עליה. גם היא שליחה של הקב"ה והיא יודעת שהוא היה רוצה שהיא תפסיד. כך גם כל ענייני העולם שנראה לנו שהם נגדנו ובאים להפריע לנו בחיים. צריך לדעת שבעצם הם בעדנו. בעומק שלהם הם רוצים שנעמוד בפיתוי ולא נלך אחריהם.

אפילו אומות העולם שנראה לנו שהם נגדנו, בעצם באים לטובתנו. על ידי זה שהם מקשים עלינו – אנחנו באים לאחדות גדולה יותר. כשהם מקשים עלינו אנחנו מגלים את הכוחות הפנימיים וכו'.

אמנם אם נשאל אותם מדוע הם מצרים לנו, הם יענו תשובה אחרת… אך זה בגלל שהם אינם מסוגלים לחוש נקודה פנימית ועמוק כזו. מבחינתם הם "שונאים" אותנו – חד משמעית. נתאר לעצמנו התפתחות ב"עלילה" של המשל שהובא קודם: הנערה שנשלחה לפתות את הבן שולחת אחת אחרת במקומה, מבלי לגלות לה את הסוד… האשה השנייה כבר לא מודעת לכך שהיא בעצם שליחה של המלך, אבל ודאי שזו ששלחה אותה – הראשונה –יודעת את האמת.

כך גם בנמשל. אמנם בחיצוניות בעולם שלנו נראה כי הנפש הבהמית נגדנו, ואכן ברבדים הנמוכים כך היא גם מרגישה, אבל בוודאי שבפנימיות – בשורש, היא יודעת מה תפקידה האמיתי.

גם הנפש הבהמית רוצה שנעמוד בפיתוי

יהודי שהתחיל להתקרב לתורה ומצוות באירופה, היה מגיע באופן קבוע לבית חב"ד. אמנם הוא התחיל להניח תפילין ולשמור שבת, אך עדיין הייתה לו חברה לא יהודיה שאיתה הוא תכנן להתחתן. בבית חב"ד לא כל כך ידעו מה לומר לו, בסך הכל זה לא הכי פשוט לבוא ולהגיד לו ישירות שהוא חייב להיפרד ממנה, הוא רק התחיל להתקרב ולא היה ברור כיצד יקבל זאת.

באחת הפעמים שהשליח טס לרבי מלובביץ' – אותו יהודי החליט להתלוות אליו, "אני אעבור מול הרבי ואבקש ברכה לחתונה, ותראה שאשכנע אותו" כך אמר לשליח.

כשעבר מול הרבי וסיפר לו על תכניותיו להתחתן עם אותה אישה שאינה יהודיה, אמר לו הרבי: "אני מקנא בך". הוא לא ידע מה לענות, לתשובה כזו הוא לא ציפה. הוא חשב שהרבי ינסה לשכנע אותו עם הסברים על העם היהודי, על המורשת וכד', ובמקום זה הרבי אומר לו שהוא מקנא בו.

הוא עמד בהלם מול הרבי, והרבי הסביר לו שלהתקרב לקב"ה זה כמו לטפס על סולם. כל ניסיון שיש לנו בחיים הוא שלב בסולם. כמה שהניסיון גדול יותר כך השלב בסולם גדול יותר, ומכיוון שניצב מולך ניסיון כזה גדול שבאמצעותו תוכל להתקרב מאוד לקב"ה – לכן אני מקנא בך…

בעצם הרבי הסביר לו כי מה שניצב מולו כרגע זה ניסיון. המציאות של העולם שנראית לו כדבר הכי אמיתי היא בעצם ניסיון. הקב"ה יצר את כל הסיטואציה כדי לבחון אותו, וזאת בכדי שעל ידי עמידה בניסיון יתעלה מעלה מעלה.

כך אנחנו מסתכלים על הנפש הבהמית שלנו, ועל העולם בכלל.

לסיכום

כל אחת מהנפשות רוצה שליטה מוחלטת ללא פשרות. מצב של חצי-חצי לא מתקבל אצל אף אחת מהן. צריך להכיר היטב את כל אחת מהן, כדי לוודא כי יד הנפש האלוקית תמיד תהיה על העליונה.