קטע הלימוד היומי #27

אליעזר היה תלמיד חכם שישב ולמד תורה יומם ולילה. יום אחד פגש בחסיד של אדמו"ר הזקן ולמד איתו קצת חסידות. הוא כל כך התפעל מתורת החסידות, שהחליט שלכך הוא רוצה להקדיש את חייו, "איפה לומדים את זה"?" שאל. החסיד ענה לו שאפשר להגיע לחצר של אדמו"ר הזקן ושם לשבת ללמוד. ר' אליעזר אכן נסע לשם והתמסר ללימוד החסידות והליכה בדרכיה, הוא היה מוכן לוותר על הכל לשם כך.

שאלו אותו אחרי כמה שנים "מה מצאת שם אצל אדמו"ר הזקן בלימוד החסידות, איזה תשובות קיבלת שם שלא קיבלת קודם, מה כל כך משך אותך?" ר' אליעזר ענה: "התשובה לא השתנה, רק השאלה השתנתה". והסביר: "קודם, ישבתי ולמדתי תורה יומם ולילה והייתי שואל את עצמי: ר' לייזר! אתה כזה צדיק, כזה תלמיד חכם, עסוק בתורה ומצוות כל הזמן, איך הקב"ה יצליח לברוא גן עדן מספיק גדול בשבילך? והייתי עונה לעצמי שהקב"ה הוא אינסוף ובטח יצליח גם בזה…

"עכשיו כשאני לומד פנימיות התורה ומודע לכל הכוחות הפנימיים שבי, לנפש הבהמית ולנפש האלוקית, אני שואל את עצמי שאלה אחרת: ר' לייזר! אתה כל כך מונח בעצמך, לימוד התורה שלך הוא לא לשם שמיים אלא בשביל כבוד והגדלת הישות, בתפילה אתה כל הזמן חושב על עצמך, איך הקב"ה בכלל סובל אותך?
"והתשובה נשארה אותה תשובה: הקב"ה הוא אינסוף בטח יש לו מקום גם לסבול אותי…".

הפרק הנוכחי מדבר על מדרגות שונות בצדיקים. אנו נראה, שמדובר במדרגות מאוד מאוד גבוהות בעבודת השם, ואפשר לפעמים לחשוב 'איך זה בכלל קשור אלי?'. התשובה היא, שמעבר לכך שגם אצלי בעניינים מסוימים אני יכול להתנהג כמו צדיק, יש עוד עניין חשוב – לדעת איפה אני נמצא באמת, מהי הדרגה שלי באמת ועוד כמה יש לי להתקדם.

צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו

הרבה שואלים איך יכול להיות שלאנשים טובים קורים דברים רעים ולהיפך, ומזכירים את המושגים הידועים "צדיק ורע לו", "רשע וטוב לו".

השאלה היא מעניינת וחשובה, אך כרגע אנו רוצים להסביר את המושגים "צדיק ורע לו" ו"רשע וטוב לו" ברובד עמוק יותר. לא ברובד של המעשים, אלא ברובד הפנימי – ברובד בו אנו עוסקים ביחסי הכוחות בין שתי הנפשות.

רק נציין, שבפרק השישי עסקנו בשאלה זו כבדרך אגב, כאשר הסברנו שהעולם שלנו הוא עולם של "העלם", של "קליפות", לכן האלוקות אינה מורגשת ואפשר לחיות בהרגשה של "אין דין ואין דיין" ולהתנהג בהתאם. בהמשך התניא השאלה נידונה בהרחבה יותר, שם מוסבר כי בעולם שורר חושך על מנת שאנו נהפוך אותו לאור. אולם לא כאן הוא המקום להרחיב את הדיון בזה.

צבו"ר – צדיקים, בינונים ורשעים

את הפרק הראשון פתחנו בהסבר, שאת המושגים צדיק, רשע ובינוני אפשר להבין בכמה רבדים. יש את הרובד החיצוני, רובד המעשים, שלפיו צדיק הוא זה שרוב מעשיו טובים; רשע הוא זה שרוב מעשיו רעים; ובינוני ממוקם באמצע – חצי ממעשיו טובים וחצי רעים. אך ישנו גם את הרובד העמוק יותר, לפיו המושגים צדיק רשע ובינוני מתארים את המהות הפנימית שלנו, את יחסי הכוחות בין שתי הנפשות הפועלות בנו.

כעת, כשאנו כבר אחרי תשעת הפרקים הראשונים של ספר התניא, ואנחנו כבר מכירים את כל אחת מהנפשות, אפשר להגדיר בצורה עמוקה יותר מיהו הצדיק ומיהו הרשע. מהן שתי הדרגות בצדיקים, צדיק ורע לו וצדיק וטוב לו.

אחרי המלחמה

הצדיק נמצא כבר אחרי המלחמה בין שתי הנפשות. הנפש האלוקית נצחה את הנפש הבהמית במלחמה באופן מוחלט ועכשיו היא (ורק היא) השולטת בגוף, המכונה עיר קטנה.

החלל הימני שבלב כל כך מלא וגדוש בנפש האלוקית, עד שהיא גם עברה לחלל השמאלי ו"גרשה" משם את הרע. לכן מי ששולט באדם כרגע זו רק הנפש האלוקית, ולא רק בלבושים (מחשבה, דיבור ומעשה) כפי שזה אצל הבינוני, אלא גם במידות שבלב.

אצל הבינוני, הרע עדיין נמצא בלב ולכן עוד עלולות ליפול לו מחשבות לא רצויות. מובן שהוא מייד ידחה אותן ויתגבר עליהן, אך הן עדיין מגיעות. לעומת זאת אצל הצדיק, כיוון שלבו כבר ברשותו, אפילו לא יפלו מחשבות לא רצויות, ובוודאי שלא דיבורים או מעשים לא רצויים.

קצת קשה לנו לתאר מצב כזה, כי לא נתקלנו בהרבה אנשים כאלו, אך כך הוא המצב. כפי שאצל אדם נורמאלי לא נופלת מחשבה לחטוף מטוס, כך אצל הצדיק לא תיפול מחשבה לעבור באיזושהי צורה על רצון השם, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה.