קטע הלימוד היומי #28

צדיק גמור, ושאינו גמור

מה ההבדל בין צדיק "גמור" לצדיק "שאינו גמור"?

ההבדל הוא לא בחיצוניות, במעשים – אלא בפנימיות, במהות. כשמסתכלים מבחוץ לא רואים הבדל בין הצדיק הגמור והצדיק שאינו גמור. ההבדל הוא פנימי. בשניהם הנפש האלוקית התגברה על הנפש הבהמית, בשניהם היא גרשה אותה מקרבה. השאלה היא עד כמה. עד כמה הטוב השתלט, כמה מהרע גורש, וכמה עוד נשאר שם עמוק בפנים.

הצדיק שאינו גמור, שנקרא גם "צדיק ורע לו" אמנם גירש את הרע מקרבו אבל עדיין נשאר מעט מזעיר רע בחלל השמאלי שבלב. הרע הזה כפוף לטוב ולכן נקרא "צדיק ורע לו" היינו שהרע כפוף לו, אבל על-כל-פנים עדיין יש שם טיפת רע.

איך באמת הרע הזה אינו מורגש? כלומר, אם נשאר שם רע אז איך זה שהוא לא מרגיש אותו? איך יתכן שהרע הזה לא משפיע עליו?

כדי להבין את התשובה כראוי ניתן דוגמא מ"עולם ההלכה". כולנו יודעים שאסור לאכול או לבשל בשר עם חלב. אך מה קורה כאשר מבשלים סיר בשר גדול, וכמה טיפות חלב נשפכות לתוך הסיר, האם כל הסיר פסול
עכשיו?

התשובה היא שצריך לבדוק את היחס בין כמות החלב לכמות הבשר. אם יש בבשר פי שישים יותר מהחלב, הדין הוא שהחלב "בטל בשישים", ואין כאן איסור של בשר בחלב. אם היחס הוא נמוך יותר, היינו שנשפך הרבה חלב לסיר, ואין בבשר פי שישים מהחלב – כל תכולת הסיר אסורה.

הכלל הזה לא תקף בכל האיסורים. יש איסורים שמתבטלים רק באלף או ברבבה (עשרת אלפים), זאת אומרת, שצריך להיות במותר פי 1000 יותר מהאסור. וישנם איסורים שלא מתבטלים לעולם (למשל חמץ בפסח, אפילו פירור חמץ בסיר ענק אוסר את כל הסיר).

כעת, כשיש לי סיר בשר עם טיפת חלב ה"בטֵלה בשישים", אין זה אומר שטיפות החלב שנפלו אינן קיימות עוד. החלב ישנו, אבל הוא כל כך מועט עד שאינו יכול "להשפיע" על טעם הבשר.

כך גם הוא ההבדל בין צדיק וטוב לו לצדיק ורע לו. אצל צדיק ורע לו נשארה עוד טיפת רע (איסור), אבל טיפת רע זו בטלה בטוב שבו. השאלה היא עד כמה היא בטלה, האם בשישים, באלף או ברבבה. אך בכל אופן, היא כבר לא יכולה להשפיע על הטוב.

אהבת הטוב ומיאוס ברע

אפשר לראות אצל בני אדם, שכמה שיותר אוהבים משהו, כך שונאים יותר את ההיפך שלו. למשל, כמה שיותר אוהבים לישון, כך שונאים יותר לקום בבוקר.

אצל שני סוגי הצדיקים יש שנאה לרע, אצל שניהם יש מיאוס בכל הקליפות המסתירות על הבורא. ההבדל הוא, שאצל הצדיק ורע לו המיאוס הוא אינו בתכלית. הוא מואס ברע כיוון שיודע שהקב"ה מואס ברע, אך זה עדיין לא התאחד איתו לגמרי, וזאת מכיוון שהאהבה שלו להשם אינה בתכלית, ולכן נשארה בו עוד טיפת רע, והוא "צדיק שאינו גמור".

צדיק וטוב לו

אצל צדיק וטוב לו, זה לא רק שהמעט רע שנשאר בטל לטוב, אלא שהרע הפך לטוב, ולכן נקרא צדיק גמור. אין אצלו אפילו מעט רע הבטל לטוב.

אצל הצדיק וטוב לו, המיאוס ברע הוא מוחלט. האהבה שלו לבורא היא כל כך גדולה, הוא כל כך התאחד עם הקב"ה, עד שזה שהוא מואס ברע כרגע זה לא רק בגלל שכך הקב"ה רוצה, אלא כיוון שהוא עצמו מרגיש כך, מצד גודל ההתעצמות שלו עם הבורא.

לעומתו, אצל הצדיק שאינו גמור, יש עדיין קצת (בדקות כמובן) הרגשה של ישות. הוא רואה את העולם בצורה אחת, אבל הוא יודע שהקב"ה רואה אחרת, ולכן הוא "מרכיב" את המשקפיים של הבורא ומתייחס לעולם כפי שהבורא רוצה, אך הוא עצמו עדיין לא מחובר לכך לגמרי.