קטע הלימוד היומי #3

בינוני

אצל הבינוני המצב מורכב יותר. הבינוני, כפי שהוא מתואר בתניא, אף כן לא עובר עבירות בכלל(!) ועסוק כל היום במצוות. אם כן, מה מבדיל אותו מצדיק?

התשובה היא, שאצל הבינוני המלחמה בנפש הבהמית טרם הסתיימה. היא עדיין בעיצומה, ואף הולכת ומחריפה עם הזמן. הוא עדיין נמשך לדברים ארציים, גשמיים. השאיפות שלו עדיין אינן טהורות לחלוטין. אולם בכל 'סיבוב' של מאבק, מנצח בסופו של דבר הצד האלוקי שבו באופן מוחלט.

כך שבפועל, מבחינה מעשית, הבינוני הוא אדם שאינו עובר שום עבירה. מציאות של עבירה, ואפילו בדברים 'קטנים' – מופרכת אצלו לגמרי. כשם שאצל בן אדם נורמלי מופרך לרצוח, וברור לו שזה דבר שלא יעשה גם תמורת כל הון שבעולם, כך אצל הבינוני מופרך לעבור אפילו עבירה הכי קטנה. במילים אחרות – כשם שאני יכול להיות בטוח שאדם נורמלי לא יאכל רעל מרצונו (כיוון שאדם נורמלי לא רוצה למות), כך אצל הבינוני ברור שהוא לא יעבור עבירות, כיוון שהוא רואה את זה כרעל ומוות רוחני.

אפשר אולי לומר שהבינוני הגיע לרמה של מודעות ושליטה עצמית כל כך גבוהה, שעל אף שקיימת בתוכו מלחמה פנימית, הוא תמיד מתגבר על היצרים שלו. הוא שולט גם לחלוטין במעשיו, בדיבוריו ובמחשבותיו.

אז למה הוא לא נקרא צדיק?

כיוון שבמהות הפנימית שלו מתחולל מאבק. אמנם את הקרבות הוא מנצח, אך המערכה עדיין לא הסתיימה. הוא שולט בכל ההיבטים החיצוניים שלו, אך ברגשותיו הפנימיים הוא עדיין לא 'בעל הבית'. הוא אינו יכול לעקור את המשיכה הטבעית שלו לענייני העולם הארציים.

אז מי זה הרשע?

כעת נראה, כי גם הרשע אינו (רק) אותו רשע שאנו מכירים מלשון העם.

ה'רשע' על פי המהות הפנימית יכול להיות גם במדרגה גבוהה מאוד.

ייתכן, שמדובר באדם שעובר רק עבירה אחת בשנה, אולם עצם העובדה ששליטתו העצמית אינה מוחלטת, וייתכן מצב שהוא יפסיד באחד מהקרבות הרבים המתחוללים בקרבו, מורה שלפי המהות הפנימית הגדרתו היא 'רשע'. במילים פשוטות: לרע שבתוכו יש פוטנציאל תמידי לגבור עליו ולהביא אותו למעשה של חטא.

אם נחזור לדימוי הקודם של הרעל, הרי שאצל הרשע לא מופרך "לאכול רעל". הוא עוד לא קיבל על עצמו את עולו של המלך במאה אחוז. ולכן הוא נחשב לרשע.

מובן אם כן, שאין זה אותו רשע 'פשוט', אדם כזה שעובר עבירות רוב הזמן, אלא רשע לפי הפירוש הפנימי המתאר את יחסי הכוחות בין שתי הנפשות שבו.

הלוואי בינוני

כעת מן הסתם, כל אחד מאיתנו מאחל לעצמו שיהיה 'בינוני', או לפחות שנתחיל לצעוד בכיוון הנכון, שגם זו כבר מדרגה נעלית…

במהלך הפרקים הראשונים של ספר התניא נקבל כלים מעשיים לעלות על דרך המלך ולהתחיל לצעוד בכיוון הנכון. על מנת שנוכל להתחיל לעשות זאת, צריך להעמיק בלימוד מבנה הנפש ולהבין את דרכי הפעולה של כל אחת מהנפשות. וכך אכן נעשה – נתחיל מהנפש האלוקית, מהותה, כוחותיה, על לבושיה ועל השאיפות שלה. לאחר מכן נעבור לנפש הבהמית, כך שבסופו של דבר נוכל לבחון שוב את יחסי הכוחות ביניהן.

להגביר את האור על החושך

שיטת החסידות מלמדת כי חושך לא מגרשים במקלות, אלא על ידי הגברת האור. כשמוסיפים באור – החושך נעלם מאליו. כך גם ב"מלחמת הנפשות": במקום לריב עם הנפש הבהמית, עלינו להגביר בעיקר את אור נפש האלוקית, וממילא חושך נפש הבהמית ייעלם. כיוון שכך הם פני הדברים, נתחיל דווקא עם הנפש האלוקית.