קטע הלימוד היומי #31

אשמנו, בגדנו

אחד החסידים של האדמו"ר הזקן, סיפר פעם כיצד הגיע לתורת החסידות. הוא סיפר כי בצעירותו למד בישיבה בה לא למדו פנימיות התורה. מידי לילה כאשר היה קורא את "קריאת שמע שעל המיטה" (התפילה האחרונה של היום, בה אנו נדרשים לעשות מעין סיכום של היום, ו"חשבון נפש" על מעשינו במשך היום שחלף, איפה טעינו ובמה נוכל להשתפר מחר), והיה מגיע לקטע בו אומרים וידוי "אשמנו בגדנו וכו'", היה אומר לעצמו שהוא לא באמת אשם או בגד, ולכן באמת הכוונה היא על מישהו אחר – הוא אשם, הוא בגד וכן הלאה.
יום אחד, לאחר מחשבה, הגיע למסקנה שלא יכול להיות שזו האמת. לא יכול להיות שבסידור כתוב 'אשמנו' והכוונה על מישהו אחר. בעקבות כך הוא יצא ל"חיפוש רוחני" בישיבות אחרות לראות אולי שם ימצא מענה לתהייתו.

הוא הגיע לישיבה בה למדו מתורתו של הבעל שם טוב, ושמע כי הבעל שם טוב אומר שהעולם הוא מראה, הוא משקף לנו את עצמנו. כלומר, מה שרואים אצל אחרים, זה בעצם מה שיש בנו. כשרואים אחרים עוברים עבירה, סימן שזה נמצא אצלנו.

כששמע זאת, הבין שבשעה שהוא ראה את כולם כאשמים, בעצם הוא היה האשם.

אולם אחר כך, כשהגיע לוידוי בלילה לפני השינה, מדי פעם היה חושב לעצמו: "מה כבר עשיתי, הרי לא מדובר בעבירות חמורות, לא רצחתי ולא גנבתי, רק דברים קטנים לעיתים רחוקות", ולכן כשהיה אומר' אשמנו בגדנו', היה חושב 'לא אשמתי, לא בגדתי'.

לאחר זמן, שוב הגיע למסקנה שלא יתכן שזו האמת, והמשיך ב"חיפוש". הוא הגיע לחצר חסידית נוספת, שם למד כי כל עבירה שעושים, קטנה או גדולה, מפרידה אותנו מבורא העולם, ומעבירה את החיות לצד האחר, ולכן צריך להתחרט על העבירות הקטנות כמו שמתחרטים על הגדולות. מששמע זאת, החל שוב לומר "אשמנו בגדנו וכו'", והפעם מכל הלב, עם כוונה אמיתית על הדברים הקטנים כמו על הגדולים.

אך בסופו של דבר היה חושב לעצמו, ומה יהיה מחר? הרי גם מחר אני אפול באותם עבירות. כלומר, מה עוזרת לי החרטה? אני לא באמת רואה אפשרות שהמצב ישתנה?

רק כשהגיע לחצר של האדמו"ר הזקן והחל ללמוד בספר התניא, ראה באמת מהי המשמעות של כל עבירה מצד אחד, אך יחד עם זאת הבין גם מהם הכוחות העצומים הקיימים בתוכו ועד כמה היכולת בידו להשתנות באופן מוחלט מן הקצה אל הקצה. לא רק להתחרט על העבר, אלא לקבל החלטה טובה ולהשתנות בפועל בהמשך.

לסיכום

אצל הרשע, הרע עדיין לא פסול לחלוטין, ולכן הוא עוד עלול ליפול בעבירות מדי פעם. הרשע וטוב לו מתחרט על כך וחוזר בתשובה, בעוד שהרשע ורע לו כבר חצה קו זה והוא אפילו לא מתחרט על העבירות שעושה.