קטע הלימוד היומי #32

הבינוני

הבינוני ממוקם בין הצדיק לרשע, וזו אחת הסיבות לכך שהוא נקרא בינוני, לשון "ביניים".

ב"לבושים" – מחשבה דיבור ומעשה, הוא לא עובר עבירות בכלל, ומבחינה זו הוא כמו צדיק. אך בתוך ליבו, בכוחות הנפש, הרע עדיין קיים, ומבחינה זו הוא כמו רשע.

למה הוא לא נקרא צדיק, הרי הוא עסוק במצוות ולא עובר עבירות? – כיוון שעל-פי מה שלמדנו בפרקים הקודמים, ההגדרה צדיק נוגעת למהות הפנימית: בלב של הצדיק יש רק טוב; אצל הבינוני לעומת זאת עדיין נשאר רע בלב, ואדרבה, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. הבינוני שרוי, למעשה, במאבק תמידי.

מהו, אם כן, ההבדל בין בינוני ורשע? הרי בשניהם נשאר רע בלב, שניהם מנהלים מאבק. גם הרשע (רשע וטוב לו בדרגה הגבוהה) מנצח את רוב המאבקים, מהו השינוי הכל-כך מהותי שבזכותו עומד הבינוני במקום אחר לגמרי מהרשע?

אצל הבינוני ה"קבלת-עול" והביטול לקב"ה הוא מוחלט. עשיית עבירה בפועל היא אצלו עניין פסול ומושלל לחלוטין. הבינוני למד היטב את הפרקים הראשונים בספר התניא, הוא הבין והפנים באופן מוחלט מהי מצווה (חיבור לבורא) ומהי עבירה (ניתוק מהבורא). ולכן כמו שברור לכל אחד מאיתנו שלאכול רעל זה דבר פסול, שכן זה יהרוג אותנו, כך ברור לבינוני שחיי הנשמה הם העיקר, שהקשר לבורא זה התכלית שלו, ולכן כל עבירה אפילו הקטנה ביותר היא פסולה.
הוא עדיין לא צדיק, ולכן עוד עלולה ליפול במוחו מחשבה על אכילת תאווה ואפילו על עשיית איסור. אך כיוון שהעניין פסול אצלו לחלוטין, הוא ידחה זאת מיד, ובשום אופן לא ימשיך להרהר בזה ואפילו עוד רגע קל, ובוודאי שזה לא יגיע לדיבור או מעשה אסור חס ושלום.

מחשבות

את המחשבות אי אפשר להפסיק, אך ניתן לנווט אותן לכיוון הנכון.

מסופר על יהודי שבמהלך נסיעתו ברכבת ברוסיה שלפני עשרות שנים, תפס אותו גוי והחליט להתעלל בו קצת. בשלב מסוים שלף הלה חתיכה של בשר טרף ואמר לו לאכול את זה. אותו יהודי כמובן סירב, אך הגוי הוציא סכין, הצמיד לצווארו ואיים על היהודי שאם לא יאכל – יהרוג אותו. אותו יהודי ידע שישנן מצוות שנאמר עליהן 'ייהרג ואל יעבור' אך זו אינה אחת מהן, ולכן הסכים לאכול. הוא לקח ביס אחד, וכיוון שהגוי המשיך לאיים לקח ביס נוסף. בשלב זה הגוי כבר הפסיק לאיים עליו והוריד את הסכין. היהודי פנה אליו ואמר: "אתה יכול אולי להחזיר את הסכין לצוואר שלי?! אני רוצה עוד ביס…"

כלומר, גם אצל הבינוני יכולה ליפול מחשבה לא טובה (וזה כמו סכין על הצוואר, שהרי זה בעל כורחו), השאלה היא מה קורה ברגע שאחרי, ברגע שקלטנו שזו מחשבה אסורה. אצל הבינוני הוא מיד ידחה אותה. ברור לו שזה אסור, והוא בורח מזה כפי שאדם בורח מדבר המזיק.

הרשע לעומת זאת, עלול להמשיך לחשוב על זה, ואולי אף להוריד זאת מן המחשבה אל הדיבור ואל המעשה.