קטע הלימוד היומי #33

אז איך עושים את זה?

כפי שהסברנו, ראשית צריך ללמוד ולהפנים את הדברים, אך אין זה מספיק. צריך להגיע להחלטה תקיפה וחזקה שאכן הולכים על זה. קבלת ההחלטה היא קריטית ותיתן לנו הרבה כוחות בהמשך.

כך הוא הדבר גם בתחומים אחרים בחיים. כאשר אדם רוצה למשל להפסיק לעשן או להתחיל לאכול בריא – כדי שזה יעבוד הוא צריך להבין טוב למה הוא עושה זאת. במילים אחרות הוא צריך מוטיבציה לעשות זאת. בשלב הבא הוא צריך להחליט שהוא הולך על כך, ועד הסוף!

אם ההחלטה היא לא סופית, הנפש הבהמית תמיד תמצא מאיפה "לחדור" וכיצד לחזור. יותר מזה, בדברים שאותם החלטנו באופן סופי – הנפש הבהמית אפילו לא מנסה. היא יודעת שאין לה סיכוי. היא יודעת שלא נסכים. איפה היא כן מנסה אותנו, היכן היא מנסה להפיל אותנו? דווקא במקומות בהם אנחנו לא סגורים על עצמנו.

זה נכון גם לגבי היחס שלנו עם הסביבה. כאשר רואים שאנו "סגורים" על עצמנו, לא מנסים לשכנע אותנו לכיוון אחר.

סדר יום של בינוני

איך נראה בפועל הסדר יום של הבינוני?

הבינוני לא חייב להיות אחד שנמצא כל היום בבית הכנסת, לומד ומתפלל (למרות שיש גם בינוני כזה), יכול להיות שהוא גם איש עסקים.

בואו ונראה כיצד כל סדר היום היהודי מוביל אותנו לחיות מתוך ההכרה ש"אין עוד מלבדו", ועם ההחלטה לא להתנתק מהקב"ה.

מיד כשמתעוררים בבוקר, עוד לפני שקמים מהמיטה, אומרים "מודה אני" – מודים לקב"ה על שהחזיר לנו את הנשמה, שהוא סומך עלינו שנדע להשתמש בה כראוי. בהמשך, נוטלים ידיים כמו הכוהנים בבית המקדש שנוטלים את הידיים לפני עבודת הקודש. בכך כבר אנו מזכירים לעצמנו כי התעוררנו הבוקר כדי לעבוד את הבורא. אחר כך מברכים ברכות השחר ומודים לא רק על הנשמה שחזרה לגוף, אלא גם על הגוף עצמו, שאפשר לקום, אפשר ללכת, על הבגדים, הנעליים וכו'.

אחר כך הולכים לבית הכנסת להתפלל. קודם התפילה לומדים חסידות כדי להתכונן כראוי לתפילה. בתפילה הרי עומדים מול בורא עולם ובפנימיות התורה לומדים להכיר אותו.

בתפילה עצמה, הבינוני מתבונן בגדולת ה' (כפי שהוסבר בפרק ג), וכך מוליד רגשי יראה ואהבה אליו. בזמן קריאת שמע הוא חש עד כמה הוא אוהב את השם ורוצה להתמסר אליו. הרגשה זו לא תהיה אצלו באותה עוצמה כל היום, כשהתפילה תסתיים זה יתפוגג. אך כיוון שבבוקר זה היה בשיא העוצמה, גם המעט שיישאר יהיה חזק מספיק, כדי שיזכור כל היום ש"אין עוד מלבדו".

בהמשך היום יהיו לו הרבה "שעונים מעוררים". כל פעם שיראה מזוזה בה כתוב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ייזכר בכך, כך גם כשיראה את הציצית עליה נאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". גם כאשר ייגש לאכול או לשתות הוא יברך על כך לפני ואחרי, ובכך יחדיר בעצמו עוד יותר את ההכרה כי הקב"ה נמצא איתו כל הזמן.

ומתוך ש"יחיה" את זה, גם כשיבוא לו הרהור על דבר אסור הוא ידחה אותו. הוא גם ידע לנתב את מחשבתו מיידית לעניין שבקדושה כדי לדחות את אותו הרהור. כיוון שבענייני קדושה יש כוח מיוחד לדחות עניינים לא רצויים כפי שהאור דוחה את החושך.

וגם בעניינים שבין אדם לחברו. מיד כשתבוא לו מחשבה של שנאה או קנאה על מישהו אחר, הוא ידע שזה מגיע מהנפש הבהמית וידע לדחות אותה במקום.

לסיכום

גם אצל הבינוני, כמו אצל הרשע, עוד נשאר רע בלב. ההבדל הוא, שלבינוני ברור מעל לכל ספק שהרע הוא אכן רע ולכן לא ירשה לו להשפיע על המחשבה הדיבור והמעשה, הוא יעשה זאת על ידי שיתפלל כראוי ויחיה עם ההכרה שהקב"ה איתו כל הזמן.