קטע הלימוד היומי #37
איפה הקב"ה
לפני שיעקב אבינו עוזב את העולם, הוא קורא לכל בניו שיעמדו סביבו על מנת לברכם. לפני שהוא פותח בדברים, הוא רוצה לוודא שהשהייה במצרים לא השפיעה עליהם לרעה, והם עדיין מאמינים בהשם אחד בורא העולם, ולא כמו המצריים שהיו עובדי אלילים. הבנים עונים ליעקב אבינו פה אחד: "שמע ישראל (זהו שמו של יעקב) השם אלוקינו, השם אחד". פסוק זה אנו אומרים מדי יום, מספר פעמים ביום, ובאמצעותו מבטאים את האמונה שלנו בא-ל אחד.
אך יש פירוש עמוק יותר לפסוק. אין זה בא רק לשלול את האמונה באלילים, את הדעה הכוזבת שיש יותר מבורא אחד בעולם, יותר מכח אחד שיכול להשפיע – אלא המשמעות היא הרבה יותר עמוקה, היא באה לשלול את המחשבה שיש עוד מציאות מלבד הקב"ה.
מסירות נפש
בפרק הקודם הסברנו כי בכל יהודי יש אהבה מסותרת לקב"ה, אהבה זו נובעת מה"חכמה שבנפש", אותה נקודה על-שכלית בנפש שלא יכולה להיעלם, לא יכולה "להתלכלך" ולא יכולה להשתנות. היא רק יכולה "להירדם", אך ברגעי האמת, כאשר יהודי ניצב מול ניסיון בו הוא צריך להחליט האם הוא שייך לקב"ה או לא, היא מתעוררת.
הדוגמא הקלאסית לזה, כפי שראינו לאורך ההיסטוריה היהודית, היא מיהודים שהיו מוכנים לקפוץ לאש ובלבד שלא להשתחוות לפסל, שלא לכפור ביהדותם. כאשר אותו יהודי נדרש להשתחוות לפסל היה ברור לו מעל לכל ספק שזו חציית הקו האדום, שפעולה זו תנתק אותו מיהדותו. ייתכן כי אותו יהודי היה מוכן לעבור עבירות אחרות, זאת מכיוון שבעבירות אחרות הוא לא מרגיש שזה "נורא" כל כך.
בפרקים הבאים נראה כי בעצם כל עבירה, אפילו הכי קטנה, פועלת בנו ניתוק מהקב"ה כמו עבודה זרה ממש. בצד החיובי נראה שכל מצווה, אפילו מצווה קטנה, פועלת בנו חיבור לבורא עולם, חיבור נצחי.
אך לפני כן ננסה לגלות היכן נמצא הקב"ה…
רבי שמואל אהב בילדותו לגלף בעץ באמצעות אולר. אחד החסידים פנה אליו ואמר לו: "אם תגיד לי איפה הקב"ה נמצא אתן לך את האולר החדש שלי" ענה לו רבי שמואל: "אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא – אתן לך את שלי!" כששמע החסיד את התשובה נתן לו את האולר החדש…
אחדות השם
הקב"ה נמצא בכל מקום. "השם אלוקינו השם אחד" פירושו, שלא רק שאין עוד כוח חוץ מהקב"ה, אלא שאין עוד מציאות חוץ ממנו. "לית אתר פנוי מיניה" – אין מקום פנוי ממנו. בשורות הבאות ננסה להסביר כיצד זה אפשרי.
ראשית נסביר את היחס בין בורא אינסופי לנברא גבולי, אחר כך נסביר מה ההבדל בין בריאה יש מאין לעומת יצירה של יש מיש. מכך נסיק שהקב"ה נמצא בכל מקום.
בתפילה אנו אומרים לבורא עולם "אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם", וכוונתנו היא שאותו בורא שהיה לפני העולם, נשאר בדיוק אותו דבר גם אחרי שנברא העולם. במילים אחרות, בריאת העולם לא חוללה שום שינוי בבורא.
אצל בן אדם, לאחר שהוא יוצר משהו חדש נפעל בו שינוי – הוא השקיע כוחות, התאמץ וכו'.
לעומת זאת, על הבורא אנחנו אומרים, שאף על פי שהוא ברא את העולם (וכשאנו אומרים 'עולם' אין הכוונה רק על כדור הארץ, ואפילו לא לכל מיליוני הגלקסיות, אלא אנו מתכוונים לכל העולמות, כולל העולמות העליונים, העולמות הרוחניים), זה לא פעל בו שום שינוי, הוא נשאר בדיוק כפי שהיה לפני הבריאה.
