קטע הלימוד היומי #39

יש מאין

מה ההבדל בין היצירות שאדם יוצר לבין בריאת העולם על ידי הקב"ה?

כאשר אומן לוקח עץ והופך אותו לכלי, הוא לא בורא את הכלי מאין. הוא לוקח חומר קיים ומשנה אותו. אחרי שסיים את הפעולה הראשונה הוא לא נדרש לפעולה נוספת, הכלי מתקיים גם בלעדיו.

אבל כאשר מדובר על הקב"ה הבורא את העולם "יש מאין", גבול מבלי גבול, הדבר שונה לחלוטין. לא מספיק לברוא את העולם פעם אחת ושימשיך להתקיים מעצמו, כיוון שכאשר הקב"ה בורא את העולם הוא לא מתחיל עם חומר שקיים ומשנה לו את הצורה. הוא מתחיל מ"אין", מכלום, וכיוון שלהפוך ליש הוא היפך הטבע של ה"אין" – יש צורך לברוא אותו כל רגע מחדש.

אבן באוויר

ניתן לזה דוגמא מהעולם שלנו. למשל אבן, מצד כח המשיכה הטבע שלה הוא להישאר על הקרקע, פעולה של תעופה באוויר מנוגדת לטבע האבן. כאשר זורקים אבן באוויר, מעבירים כח מהיד לאבן. כל עוד שהכח הזה נמצא באבן היא עפה מעלה באוויר. ברגע שכח הזריקה מסתיים, האבן מתחילה ליפול כלפי מטה.

לאבן אין יכולת לעוף בשמיים, לעוף בשמיים זה היפך טבעה. גם כאשר היא הייתה בשמיים לא היה זה מצד היכולת או מצד הטבע שלה, אלא מצד הכח שזרק אותה. ברגע שהכח הזה נגמר, היא הפסיקה לעוף והתחילה ליפול.

והנמשל: לעולם אין כח להתקיים מעצמו, זהו היפך הטבע של ה"אין", העולם קיים כי הקב"ה נותן בו כח, "הוא ציווה ויהי", אם הקב"ה יפסיק לתת בו כח הוא "ייפול", הוא יפסיק להתקיים.

גם כשרואים שהעולם קיים, אין זה מכיוון שהעולם קיים מעצמו, אלא מצד הכח שהקב"ה מחדיר בו כל רגע מחדש. ולכן אף על פי שרואים עולם ומלואו, צריך לזכור שהאמת של העולם היא שהכל זה אלוקות. והמסקנה היא: "אין עוד מלבדו" – אין עוד מציאות חוץ ממנו.

פעם ישבו כמה יהודים ודיברו איך הקב"ה יכול להחריב את העולם. אחד אמר שישרוף אותו, שני אמר שיציף אותו במים וכן הלאה. לבסוף קם החסיד שביניהם ואמר "הוא לא צריך לעשות כלום, הוא פשוט צריך להפסיק לברוא אותו…"

בעשרה מאמרות נברא העולם

את הביטוי לרעיון הזה אנו מוצאים בתורה בתיאור של בריאת העולם.

בתחילת ספר בראשית אנו קוראים על בריאת העולם, ושם נכתב לגבי כל פעולת בריאה "ויאמר אלוקים… ויהי…" הבריאה נבראה על ידי הדיבור האלוקי, הקב"ה דיבר והעולם נברא, הוא דיבר ונברא עשב, הוא דיבר ונבראו בעלי החיים, "הוא צווה ונבראו".
מה הכוונה שהעולם נברא בדיבור, הרי לבורא אין גוף ולא דמות הגוף, בוודאי שאין לו פה, וכנראה שהוא גם לא מדבר, אז מדוע משתמשת התורה בלשון "ויאמר אלוקים"?

משלים

אכן, לבורא אין גוף. הוא מופשט מכל גדר ומכל צורה, ולכן כל כך קשה לנו להבין אותו, אך התורה משתמשת במשלים כדי שנוכל קצת להבין.

מדוע בבריאת העולם המשל הוא מדיבור?

המשל של הדיבור בא בין השאר להביע את הרעיון שהצגנו. היחס בין דיבור אחד שאדם מדבר לעומת כח הדיבור שבנפש, הוא כמו היחס בין גבול ובלי גבול. כלומר, כמו שמטבע אחד הוא חסר משמעות לעומת אינסוף מטבעות, כך דיבור אחד הוא חסר משמעות לעומת כח הדיבור (היכולת שלנו לדבר). שהרי מצד כח הדיבור שבנפש אפשר לדבר בלי סוף, ורק מצד הגוף שמתעייף ישנה הגבלה כמה נדבר. במילים פשוטות, האם מילה אחת שאמרתי לפני כמה שנים מחסירה ביכולת שלי להמשיך לדבר היום? וודאי שלא.
בעומק יותר, אם נשווה בין דיבור לבין הנפש עצמה (שהרי שורשו של הדיבור הוא בנפש) נגיע למסקנה כי אין ערך כלל בין דיבור לבין שורשו, ובוודאי ובוודאי שהדיבור שאנו מדברים אינו גורע או מחסיר מהשלמות של הנפש עצמה.

ובכך בעצם התורה מבטאת את הרעיון שהכח איתו הקב"ה בורא את העולם, כח הדיבור, אינו תופס מקום לגבי הקב"ה בעצמו. וממילא, אף על פי שהעולם נברא, אין זה משנה בכהוא-זה את הקב"ה.