קטע הלימוד היומי #4

לשנות גישה

ר' חיים היה חסיד. לפרנסתו היה מסתובב בשווקים באירופה, קונה ומוכר. כל זמן פנוי שהיה לו, היה מנצל ללימוד תורה. פעם בשנה היה מגיע לחצר רבו, להסתופף בצילו. כאשר היה מגיע היו מכבדים אותו כולם, שכן הוא היה ידוע כתלמיד חכם ובעל צדקה גדול. תמיד כשהגיע לשבת, היה מקבל בקריאת התורה את העליה המכובדת ביותר – "מפטיר", העליה האחרונה. כולם גם ידעו שלאחר העליה יתרום סכום יפה לבית הכנסת.

באחת הפעמים שהגיע לחצר הרבי, נכנס ל"יחידות" – פגישה אישית עם הרבי, הזמן המיוחד ביותר לחסיד לקשר שלו עם רבו. הפעם שפך ר' חיים את ליבו בפני הרבי וסיפר לו על בעיה מאוד קשה המפריעה לו לעבודת השם, בעיה שממש מציקה לו מדי יום ביומו. "הבעיה היא", אמר לרבי, "שאני כעסן, מתעצבן מהר. לא רק מדברים גדולים, אלא גם מדברים קטנים. למשל כשדברים לא מסתדרים כפי שרציתי, או שאנשים לא עושים מה שביקשתי וכו' וכו'".

כשסיים את דבריו, המתין לשמוע את תשובת הרבי. פעמים רבות כבר היה ב"יחידות" וקיבל תשובות והדרכות בנושאים רבים ומגוונים. הפעם התשובה הייתה שונה. הרבי כמעט ולא התייחס לשאלה, אלא נפנף בידו לאות ביטול ופטר אותו בכך שבעיה זו הינה קטנה ואינה משמעותית, ובעצם, זו כלל לא בעיה…

ר' חיים לא הבין. כל כך הרבה זמן חיכה כבר להיכנס לרבו ולספר לו על הבעיה, כל כך ציפה לתשובה שתפתור את בעייתו, והנה הרבי כמעט ולא מתייחס לבעיה ולא נותן שום מענה.

ר' חיים לא התייאש ושאל שוב. הוא פירט כמה זה קשה לו, איך זה מזיק לו ולסובבים אותו, וחיכה שאולי כעת תהיה תשובה. אך שוב אותו מענה: "זו בעיה מאוד קטנה, בעצם זו בכלל לא בעיה" ענה הרבי.

ר' חיים ניסה בשלישית, ופעם נוספת קיבל מענה זהה.

בלית ברירה יצא מחדרו של הרבי בהרגשת אכזבה, 'לא קיבלתי תשובה' חשב לעצמו, 'אך בוודאי אקבל בהמשך', התעודד בלבו.

לאחר שיצא ר' חיים מחדרו של הרבי, קרא הרבי לשמש וביקש ממנו שבשבת הקרובה לא ייתן לר' חיים את העליה שהוא רגיל לקבל. ולא עוד, אלא שבמקום המפטיר ייתן לו את ה"גלילה" – קשירת ספר התורה בסוף הקריאה (פעולה שבדרך כלל ניתנת לילדים דווקא).

השמש שמע את בקשת הרבי, ועל פניו הסתמנה תמיהה רבתי. הוא כבר החל לדמיין מה יקרה בבית הכנסת בעקבות כך…

לקראת שבת חששותיו של השמש הלכו וגברו, ועל כן החליט לעשות מעשה. 'הכי טוב לספר את האמת', כך חשב לעצמו. הוא קרא לר' חיים, ובישר לו כי בשבת הקרובה יקבל "גלילה" במקום "מפטיר".

ר' חיים כמובן התחיל להתלונן, ובקול, אך השמש השיב לו שזו ההוראה שקיבל מהרבי. זה כבר הרגיע את ר' חיים, הוא החל להבין שכנראה יש דברים בגו. 'הרבי עושה לי תרגיל' חשב לעצמו.
שבת הגיעה.

החסידים כבר פגשו את ר' חיים בחצר הרבי, וידעו שבוודאי יקבל גם השבת את המפטיר שהוא רגיל לקבל. היו כמה שכבר ניסו לנחש כמה יתרום הפעם. אך כאשר הגיעו למפטיר והגבאי קרא למישהו אחר התפלאו כולם. כשסובבו את ראשם לעבר ר' חיים לראות את תגובתו, הפליאה הפכה לתדהמה: ר' חיים ישב על מקומו, רגוע לחלוטין. זמן קצר לאחר מכן הוא נקרא ל'גלילה'. 'עכשיו בוודאי כבר יתעצבן', חשבו לעצמם החסידים, אך ר' חיים צעד אל ספר התורה כשחיוך קטן תלוי בזויות פיו וניגון קטן מתפזם תחת שפמו. משסיים לגלול את ספר התורה חזר בנחת למקומו. 'מעניין מה קרה' חשבו כולם.

בסיום התפילה, לא יצא ר' חיים מבית הכנסת יחד עם כולם. הוא נשאר במקומו, כיוון שרצה לדבר עם הרבי. כשסיים הרבי את התפילה ניגש למקום בו עמד ר' חיים וחייך כלפיו, ר' חיים חייך בחזרה. "נו" אמר הרבי "אז אני רואה שזאת לא בעיה כל כך גדולה כפי שתיארת… הנה, הרגיזו אותך כאן לעיני כולם, לא נתנו לך את המפטיר שאתה רגיל לקבל, ובכל זאת, לא רגזת".

– "בוודאי רבי" השיב ר' חיים, "אני ידעתי שזה תרגיל, ידעתי שאתה בוחן אותי, ולכן לא התעצבנתי. אם זה היה באמת, אם באמת היו מעצבנים אותי, או-הו מה שהייתי עושה פה היום". אמר לו הרבי: "לזה בדיוק כיוונתי. וכעת הקשב נא היטב, זה תמיד תרגיל! הקב"ה עושה לך תרגיל ובוחן אותך. הוא יושב למעלה עם כל המלאכים, וכולם מסתכלים עליך לראות איך תגיב וכיצד תתנהג"… כאשר תסתכל על העולם בצורה זו, הכול יראה אחרת. יותר לא תצטרך להתגבר על הכעס שלך, משום שלא תהיה לך סיבה לכעוס"!

"הרי הרבה שלוחים למקום", סיים הרבי את דבריו "כל מי שסובב אותנו, כל מי שמעצבן אותנו, הוא בסך הכל שליחו של הקב"ה, כחלק מהתרגיל שבו הוא בוחן אותנו ואת תגובתנו. כשנסתכל על העולם כך, הכל ייראה אחרת".

מה בעצם השתנה? מדוע קודם הוא התעצבן ובמקרה זה הוא נותר רגוע לחלוטין?

התשובה היא – משקפיים. הכל תלוי איזה משקפיים אנחנו מרכיבים על העיניים, איך אנחנו מסתכלים על החיים. מנקודת המבט של ה"אגו", הנפש הבהמית – אנחנו מרכז העולם, הכל סובב סביבנו וממילא כל מי שרק יעיז לפגוע ב"כבוד" שלנו יצית מיד את בלוטות הכעס…

אך כאשר אנו מרכיבים את המשקפיים של הנפש האלוקית ורואים השגחה פרטית בכל מקום, ומרגישים פחות את ה"אגו" – הכל כבר נראה אחרת.