קטע הלימוד היומי #48

התרדמת

הנשמה שלנו ישנה.
הנשמה ישנה, ולכן היא לא מרגישה. היא לא מרגישה שבשעה שאנו עוברים על עבירה קטנה אנו מתנתקים מהבורא כמו בשעה שעובדים עבודה זרה.

אנו עסוקים רוב הזמן בהבלי העולם, ולא חשים את רצונה של הנשמה.
הנשמה מתעוררת רק כשהיא מרגישה שהיא הגיעה לקו אדום, שזה כבר מעשה שינתק אותה מהבורא. בדרך כלל זה קורה רק במצבי חירום.

בכל זאת אנחנו רואים הבדלים בין אנשים שונים. כל אחד מתעורר מדברים אחרים – כיוון שזה מאוד אינדיבידואלי. יש אחד כזה שגם אם יתבקש לעבור עבירה "קטנה" יזדעזע עד עמקי נשמתו ויהיה מוכן למסור את הנפש על כך, ויש כאלה שרק כשיתבקשו לעבוד עבודה זרה ממש יתעוררו.

אבל אותה נקודה פנימית, "הנקודה היהודית" קיימת בכולנו.

לוחות הברית

היה פעם חסיד שכאשר היה פוגש יהודים היה מנסה לחזק בהם את האמונה. באחד המפגשים הללו שאל אותו היהודי אותו פגש מדוע הוא בכלל מתערב לו, ולמה הוא מנסה לחזק לו את האמונה. הסביר לו החסיד כי עם ישראל הוא כמו ספר תורה, וכמו שבספר תורה, אם אות אחת פסולה/חסרה/לא מושלמת, כל הספר פסול. כך גם בעם ישראל, אם יש יהודי אחד ש"הדיו קצת נמחק מהקלף", צריך לתקן אותו כדי להביא שלימות לכל עם ישראל.

כשחזר אותו חסיד לרבי, הוא סיפר לו את המשל שאמר לאותו יהודי. פניו של הרבי הרצינו, הרבי אמר לו שהמשל לא מתאים. לא נכון להגיד על יהודי שהוא כמו דיו על קלף, שיכול להיות שהדיו ימחק, שכביכול יהיה חסר לו בנשמה. אלא צריך לומר שכל יהודי הוא כמו לוחות הברית, שם היו האותיות חקוקות בתוך הלוחות וחלק אינטגרלי מהם, ללא יכולת להיפרד לעולם. יתכן והלוחות יהיו מכוסים באבק ויצטרכו להסיר את האבק כדי לגלות את האותיות, אך הכיסוי הוא רק חיצוני. כך גם אצל יהודי, בוודאי שהנשמה אצלו בשלמות, ובוודאי שיש בו את הנקודה היהודית, רק שצריך להוריד את האבק והלכלוך שמסביב…

השקפת עולם חדשה

בפרקים האחרונים עברנו מהלך חשיבתי שנתן לנו פרספקטיבה אחרת על העולם בכלל, ועל המצוות בפרט.
ההסתכלות על העולם כפי שלמדנו היא שהקב"ה נמצא בכל פינה, הוא מהווה ומחיה את העולם. וביחד עם זאת הרצון הפנימי שלו (מה באמת הוא רוצה ולא רוצה) נמצא בתוך התורה. ולכן החיבור אליו הוא דרך ההוראות, המצוות עשה ולא תעשה, שהוא נתן לנו בתורה.

כאשר מקיימים מצוות עשה מתאחדים איתו בקשר נצחי, וכאשר עוברים על מצוות לא תעשה (היינו שעושים מה שהוא ציווה שלא לעשות) מתנתקים ממנו, מאבדים את השייכות אליו, ממש כמו בעבודה זרה.

עכשיו, כשאנחנו מבינים שכל מצווה מחברת אותנו, וכל עבירה קטנה מנתקת אותנו מהבורא, זה מאפשר לנו לעורר את "הנקודה היהודית" לא רק במצבי חירום אלא גם בחיי היום-יום.

על פי רוב – במצב שבו לא נדרשים למסירות נפש, במצב שבו לא צריך להכריע בבירור לאן אני שייך, האם אני שייך לקב"ה או לא – לא מתגלים הכוחות הנעלמים ו"הנקודה היהודית" נשארת עמוק בפנים.