קטע הלימוד היומי #49

כשיש מצב חירום – מתעוררים

ספר התניא עוזר לנו להבין איך בעצם אנחנו נמצאים במצב חירום כל הזמן. כשנפנים את הנקודה הזו, יהיה לנו הכח לגלות את הכוחות הנעלמים גם בחיי היום-יום.

עכשיו אפשר להבין איך מדרגת הבינוני שייכת לכל אחד מאיתנו. כל אחד יכול לשמור על עצמו ולא לעבור על רצון השם במחשבה, דיבור ומעשה.

כשם שכל אחד, אפילו יהודי פשוט עושה זאת בשעת חירום כיוון שמבין שזו שעת חירום ואין ברירה, אין אפשרות אחרת. כך גם אנחנו – אחרי שלמדנו שבאופן תמידי אנו נמצאים בשעת חירום, שכל עבירה הכי קטנה מנתקת אותנו מהבורא כמו עבודה זרה – באפשרותנו תמיד, ואפילו ללא צורך בהתבוננות, לעמוד בניסיון. פשוט צריך להיזכר מי אני ומה אני, ועל ידי זה להפעיל את המנגנון של שעת חירום ולא ליפול אפילו בעבירה קלה, לא במעשה, לא בדיבור ואפילו לא במחשבה.

אם אני מוכן למסור את הנפש על קידוש השם, לוותר על החיים שלי ואף לעבור ייסורים בשל כך, בוודאי שאהיה מוכן לוותר על התאוות שלי ועל הרצונות השליליים שלי.

וכך גם לגבי "ועשה טוב", אם אני מוכן לסבול ייסורים בשביל הקב"ה, אז בטח שגם אהיה מוכן לעבוד את השם בזריזות, לקום מוקדם בבוקר לשם כך, ללמוד תורה בהתמדה ובשקידה, להשקיע כוחות נפש בתפילה, לתת צדקה יותר מהיכולות שלי וכיו"ב.

אין ברירה

אחת ממשפחות החסידים שעברו את התקופה הקשה ברוסיה הקומוניסטית מבלי לוותר על קיום מצוות, ולהמשיך לקיים קלה כבחמורה חרף הסכנה שהייתה כרוכה בכך, הגיעה לארה"ב בשנות השבעים. במהלך הביקור נכנסו לרב משה פיינשטיין שהיה אחד מגדולי הפוסקים. במהלך הביקור שאל אותם איך הם הצליחו להחזיק מעמד שם, איך הם עברו את התקופה הקשה בלי להקל במצוות.

השיב לו אב המשפחה: "וכי איזו ברירה הייתה לנו…"

כלומר שמבחינתו לא הייתה שום אופציה אחרת, אין אפשרות לא לקיים את התורה והמצוות.

כיוון שהבין והפנים שהמצוות והתורה מאחדות עם הבורא וההיפך מפריד, לא ראה בכלל אופציה של חיים ללא תורה ומצוות, ואפילו לא אופציה של הקָלה בתורה ומצוות.

שמע ישראל

לפי זה אפשר להבין למה משה רבנו צווה על עם ישראל לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום. כיוון שעניינה של קריאת שמע הוא להזכיר לעצמנו מי אנחנו ומה אנחנו, ולקבל עול מלכות שמיים עד כדי מסירות נפש, שזהו היסוד לקיום כל התורה ומצוות.
כי כאשר יודעים וזוכרים שיש בנו כוחות למסור את הנפש, לוותר על הכל בשביל הקב"ה, אז בטח שיש בנו כוחות להתגבר על הנפש הבהמית בדברים הקטנים.

לסיכום

בורא עולם נמצא כל הזמן בכל מקום. אנו לא רואים זאת כיוון שהוא הסתיר את עצמו. בתורה הוא נמצא ללא הסתר, וכדי "לתפוס" אותו צריך להתחבר לתורה. כל מצווה מחברת אותנו וכל עבירה מפרידה אותנו. אין צורך לחכות לזמן חירום כדי לגלות את הנשמה. כל רגע שאנחנו לא קשורים לקב"ה הוא זמן חירום, התבוננות בזה תעזור לנו לגלות את כח מסירות הנפש גם ביום רגיל.