קטע הלימוד היומי #50
השמחה – אמצעי ולא מטרה
המטרה שלנו, כפי שהסברנו בפרקים עד עתה, היא לנצח את המאבק בין הנפשות השוכנות בתוכנו. להגביר את הנפש האלוקית על הנפש הבהמית.
אמנם, כדי לנצח את המאבק היומיומי הפנימי, אנחנו חייבים להיות בשמחה. בדיוק כמו בקרב בין שני אנשים שמתאבקים, שכאשר אחד מהם עצל ועייף יותר – הזריז ינצח, כך גם בקרב היומי בין שתי הנפשות, כדי לנצח צריך להיות זריז.
כאשר אנחנו בשמחה והלב נקי מטרדות ודאגות, אנו מרגישים משוחררים ויכולים לעשות כל דבר בזריזות ובקלות. לעומת זאת, כאשר הלב טרוד בדאגות שונות המעציבות אותנו, או לחילופין כאשר הלב אטום, לא מרגיש ולא מתרגש מכלום – כתוצאה מכך אנחנו עייפים ועצלים. אי אפשר לנצח את הקרב ממקום של עייפות או עצלות.
מסיבה זו, שמחה ביהדות היא יסוד בעבודה היומיומית. זה לא עוד דבר חשוב שצריך לעשות – צריך להתפלל, צריך לאכול כשר וגם צריך להיות שמח – זהו עיקר שצריך להתקיים ולהשפיע עלינו במשך כל היום. צריך להתפלל מתוך שמחה, לתת צדקה בשמחה, לאכול כשר בשמחה – הכל צריך להיות חדור בשמחה.
עצבות – רק אם מפיקים ממנה תועלת
בשעה שנמצאים בעצבות, זהו פתח המאפשר לנפש הבהמית להשתלט עלינו. היא יודעת שאם נהיה עצובים, נהיה כבדים ויהיה קל לנצח אותנו, ולכן משקיעה מאמץ רב להפיל אותנו לעצבות.
אמנם יש יתרון לעצבות כאשר היא באה בזמנים מתאימים, שבהם באמצעות הירידה הגדולה מגיעים לעלייה גדולה יותר. לפעמים מרגישים קצת 'תקועים' ודווקא מתוך הבכי והכאב אפשר להשתחרר ולעלות חזרה לדרך הנכונה. אך גם יתרון זה הוא רק כאשר העצבות מביאה אותנו לשמחה. רגש זה נקרא מרירות. בשונה מעצבות, המרפה את ידי האדם וגורמת לו להתייאש, לרצות ללכת לישון ולא לראות אף אחד – המרירות היא תחושה שבאה כתוצאה מהתבוננות במצבו הלא טוב ומביאה לו רצון להשתנות, לפעול ולהתקדם. אין הכוונה למרירות כפי שאנו מכירים, שהיא התמרמרות ורחמים עצמיים, אלא להתבוננות האדם במצבו, המביאה החלטה לבצע פעולה כדי לשנותו (בנושא המעבר מעצבות לשמחה נאריך בפרקים הבאים).
כיצד מגיעים לשמחה?
עד כאן הסברנו כמה חשוב להיות בשמחה, אך מה לעשות שזה קשה ולא תמיד מצליחים?
בפרקים הקרובים ננסה להסביר תחילה מה כל כך מפריע לנו להיות בשמחה, כיצד להתגבר על כך ואיך מתמודדים עם לב אטום. אחר כך נעבור להסביר מהי השמחה האמיתית בהשם.
לצורך כך עלינו להבין תחילה מה מפריע לנו לשמוח, ומה גורם לנו להיות מודאגים כל הזמן.
הסיבות מתחלקות לשתי קבוצות מרכזיות – דאגות גשמיות ודאגות רוחניות.
לכל אחד מאיתנו יש דאגות או עצב הנגרמים כתוצאה ממאורעות שעוברים עלינו. הדאגה והעצב מונעים מאיתנו את האפשרות להיות בשמחה. אבל מה לעשות שלפעמים יש סיבה אמיתית לדאגה: אין מספיק כסף, יש בעיה בריאותית, מסביבנו מתרחשים פיגועים ותאונות דרכים, לא מוצאים שידוך מתאים, לא מצליחים לחיות בשלום בבית, לא מצליחים להביא ילדים לעולם ולא חסרות דוגמאות של דברים שמטרידים ומעציבים אותנו.
הצעד הראשון בדרך אל השמחה
כדי להיפטר מהעצבות והדאגות, צריך לפני הכל לרצות להיות שמח. עד כמה שהדבר נשמע מוזר – וכי מי לא רוצה להיות שמח? המציאות היא, שבפועל ישנם רבים שכלל לא רוצים להיות שמחים, אלא מעדיפים לשבת ולבכות על מר גורלם. לפעמים זה יותר קל, לפעמים זה יותר מתאים ל"תדמית". הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על מי ששמח כטיפוס שטחי בעוד שמי שעצוב נחשב כטיפוס עמוק.
לכן, השלב הראשון הוא להבין שאנחנו צריכים להיות שמחים, מוכרחים להיות שמחים. אדם שמח הוא זריז וקליל, הוא חי חיים מאושרים, כשמבקשים ממנו עזרה הוא תמיד שמח לעזור – השמחה משפיעה על כל הסובבים אותו ואפילו על העניינים הגשמיים איתם הוא מתעסק במשך היום. והחשוב מכל הוא, שרק בשמחה ובזריזות נוכל להתגבר על הנפש הבהמית.
עכשיו, כאשר אנחנו כבר רוצים להיות שמחים, איך נתגבר על כל הסיבות להיות עצובים?
