קטע הלימוד היומי #51

ראש הישיבה

לפני כמאתיים שנה חי באירופה ראש ישיבה שגם היה עשיר גדול. את הונו צבר במסחר ובהובלת עצים בנהרות. יום אחד הגיעה שמועה לישיבה שהנהר עלה על גדותיו והמשלוח האחרון שלו, בו השקיע את כל כספו – אבד כולו.

התלמידים לא ידעו כיצד לספר לו את הבשורה המרה, עד שאחד התלמידים התנדב לעשות זאת. הוא נכנס אליו לחדר ואמר לו כי בשיעור למדו את דברי הגמרא "כשם שמברך אדם על הטובה כך מברך על הרעה". הגמרא מסבירה שאין הכוונה שצריך לברך אותה ברכה, שהרי קיימת ברכה שונה לבשורה טובה ולבשורה רעה. אלא הכוונה שבאותו רגש הודיה לה' על הטוב צריך להודות על הרע. "אני לא מבין את הגמרא הזו" – אמר התלמיד, "איך אפשר להודות על דבר רע?". הרב ענה שכל מה שעושה בורא עולם הוא לטובה. אולי לא רואים זאת מיד, אבל בסופו של דבר הכל לטובה. כפי שלפעמים מפוטרים מעבודה אחת ומקבלים אחרת, או מפספסים את האוטובוס ותופסים טרמפ מוצלח יותר במקום.

התלמיד לא היה מרוצה מהתשובה ואמר לרב שהוא עדיין לא מבין את הגמרא. הלא בפועל כרגע זה דבר רע, מה משנה שאחר כך זה יתהפך לטובה?

הרב ענה לו, שצריך לדעת שהכל בהשגחה פרטית, שום דבר לא קורה בעולם מבלי שהקב"ה רוצה שהוא יקרה, וכיוון שהוא רוצה רק בטובתנו, בוודאי שכל מה שקורה הוא לטובתנו. גם אם אנו לא מבינים זאת באותו רגע, זו האמת.

התלמיד לא התרצה ואמר שעדיין אינו מבין את הגמרא, מכיוון שגם אם הוא יודע שזה טוב, בפועל הוא מרגיש עם זה רע.

אמר לו הרב שבעומק יותר, מה שאנו מתייחסים אליו כרע הוא אפילו יותר נעלה מהטוב. "אין רע יורד מלמעלה", אלא שלפעמים יורד טוב כל כך גדול – שלנו הוא נדמה כרע. למשל, כאשר מאירים באור חזק, מי שנמצא מול האור מסתנוור ולא רואה כלום – אין זה חוסר אור אלא עודף אור. כלומר, לפעמים דווקא בגלל שהאור כל כך גדול ולנו אין את הכלים להכיל אותו, הוא נראה לנו כחושך. לאמתו של דבר, הייסורים והדברים הקשים הבאים על האדם רק מראים כמה השם אוהב אדם כזה.

אמר התלמיד – "האם הרב מתכוון שכאשר שומעים בשורה רעה צריך להתחיל לרקוד משמחה?!". ענה הרב שכן. – "ואפילו אם מישהו כעת יבשר שהספינה שלך טבעה וכל רכושך ירד לטמיון, גם אז תרקוד?!", הרב השיב בחיוב. – "אם כן, כבוד הרב", המשיך התלמיד, "אתה יכול להתחיל לרקוד…".

ברגע שהבין הרב את כוונת התלמיד, הוא התעלף במקום.

כשהעירו אותו אחרי כמה דקות, הדבר הראשון שאמר היה: "גם אני לא מבין את הגמרא הזו"…

הכל לטובה

בפרקים הקודמים הסברנו כי הקב"ה נמצא בכל מקום. הוא פה איתנו כל הזמן, הוא מחיה את העולם והוא מהווה את העולם וממילא, כל מה שקורה זה בהשגחתו וזהו רצונו. הוא רוצה בטובתנו, גם אם זה לא תמיד נראה כך. לכן, גם כאשר קורים דברים לא טובים, עלינו לדעת שבסופו של דבר הם מובילים למטרה טובה.

ברם, לפעמים אנחנו לא תופסים את זה. גם ילד קטן שהוריו לוקחים ממנו צעצוע מסוכן בטוח שהוריו נגדו, הוא לא מבין שזה היה לטובתו, ולא יודע שהם יביאו לו משחק אחר, מוצלח יותר. כך גם אנחנו – כשקורה משהו רע, מפטרים אותנו מהעבודה, יש בעיה בריאותית וכדומה, אנחנו ישר "בוכים" ולא זוכרים שהכל ממנו, ובוודאי גם זה חלק מהתוכנית הכללית שתוביל בסופו של דבר לטוב.

כמו יוסף הצדיק, שכאשר אחיו פגשו אותו במצרים הם פחדו שהוא יתנקם בהם על מה שעשו לו, אבל הוא אמר להם שהכל היה לטובה, כי בזכות מה שעשו לו הוא עכשיו משנה למלך מצרים ויכול לפרנסם ברעב.