קטע הלימוד היומי #52

רבי עקיבא

מסופר על רבי עקיבא, שפעם אחת יצא לכפרים ולקח עמו חמור שיסחב עבורו את הציוד, תרנגול שיעיר אותו בבוקר ונר שיאפשר לו ללמוד גם בחושך. באחד הלילות הגיע לכפר בו אף אחד לא הסכים לארח אותו. בכל בית שעל דלתו התדפק אמרו לו שאינו יכול להתארח אצלם, אך רבי עקיבא אמר – "הכל לטובה", לקח את החפצים שלו והלך לישון ביער. בלילה בא אריה גדול וטרף את החמור, אמר על כך רבי עקיבא – "הכל לטובה". לאחר מכן בא שועל וטרף את התרנגול ושוב חזר רבי עקיבא: "הכל לטובה". בהמשך באה רוח וכיבתה את הנר, וגם על כך אמר רבי עקיבא, ניחשתם נכון – "הכל לטובה". בבוקר גילה רבי עקיבא שבלילה נכנסו שודדים לכפר ושבו את כל תושביו. אילו מישהו היה מסכים לארח אותו, היה נלקח גם הוא עמם, אם החמור או התרנגול היו מרעישים היו מוצאים גם אותו, וגם אם הנר היה נשאר דולק היו תופסים אותו. אכן, הכל היה לטובה!

לשמוח בייסורים

בהבנה פנימית יותר אפשר לומר, כי הטוב הכי נעלה הוא דווקא מה שנראה לנו כרע. כאשר ילד חולה ונותנים לו תרופה מרה, הוא בוכה. הוא בטוח שלא אוהבים אותו ואף גרוע מכך. בכל פעם שההורים רק מתקרבים לארון להוציא את התרופה המרה הוא כבר מתחיל לבכות. הוא לא מבין שזה בעצם לטובתו – רוצים רק לרפא אותו.

כעת נבחן, מה יותר קשה להורה – לתת לילד מתנה או תרופה מרה? במילים אחרות, מה מצריך מההורה כוחות נפש יותר עמוקים, ואיפה מתגלה יותר אהבת ההורה לילדו – בעת נתינת מתנה, או בעת מתן תרופה? האהבה הפנימית, הקשר העמוק – מתגלה דווקא כשמכאיבים לילד כדי לרפאו. כך גם עם אבינו שבשמים. האהבה הכי גדולה מתגלה דווקא כאשר הוא מייסר אותנו, דווקא שם מתבטא הקשר הכי פנימי ועמוק. את אשר יאהב השם – יוכיח. כאשר בנו של השכן מתנהג לא יפה, זה לא מפריע לנו ולא גורם לנו לרצות להוכיח אותו, מכיוון שאנחנו לא אוהבים אותו. את מי אנו מוכיחים? את מי שאנו אוהבים.
אין הכוונה שצריך לרצות לקבל ייסורים, אנחנו רוצים לראות רק טוב, אבל אם כבר הגיעו ייסורים, צריך לקבל אותם בשמחה.

איפה בכלל הייסורים?

רבי זושא, מתלמידי המגיד ממעזריטש, היה ידוע כאיש השמח גם בייסורים. יום אחד הגיע אליו חסיד ואמר לו שנשלח אליו על ידי הרבי, כדי ללמוד ממנו איך להיות שמח בייסורים. אמר לו רבי זושא שהוא לא מבין למה נשלח דווקא אליו, מכיוון שמעולם לא היו לא ייסורים… הוא כבר הגיע לדרגה כזו שלא הרגיש שאלו ייסורים, הוא כל כך הפנים שזה לטובה, עד שהדבר כבר השפיע על ההרגשה שלו.