קטע הלימוד היומי #56

משל התוכי

יתרונה של עבודת ה"אתכפיא" של הבינוני, גם כאשר היא בדברים קטנים, לכאורה, דומה לרגש אותו חשים כאשר רואים תוכי מדבר. כאשר אנו נתקלים בתופעה כזו אנו מתפעלים מאוד, אף אם התוכי חוזר על מילה אחת פשוטה. ההתפעלות אינה מהחוכמה הרבה שבדברי התוכי, אלא מעצם העובדה שציפור מדברת, בניגוד לחוקי הטבע המוכרים לנו, לפיהם אדם מדבר ובעל חי – לא. כך הוא בבינוני הכופה את יצרו ופועל נגד הטבע.

נאמר בגמרא, שכאשר אנו מקדשים את עצמנו מעט מלמטה, מקדשים אותנו הרבה מלמעלה – מצווה גוררת מצווה. כל "אתכפיא" קטנה שאנו עושים כאן למטה, פועלת פעולה עצומה למעלה, דבר המעניק לנו כוחות עצומים להתקדם מהר יותר בעבודתנו. כלומר, בזכות עבודת האתכפיא מקבלים סיוע נוסף מלמעלה להצליח בעבודת השם.

להיות קדושים

חשוב לציין: האתכפיא אינה חידוש של ספר התניא או של החסידות, זוהי מצוות עשה מהתורה. כפי שמסבירים המפרשים על הפסוק "והייתם קדושים" – שצריך לקדש את עצמנו גם בדברי ההיתר. כלומר, הדרישה לשלוט ביצרים היא לא רק לצורך הימנעות מעשיית איסור. גם בדברי ההיתר צריך להתנהג בקדושה, ולא לעשות כל מה שרוצים.

כך הבינוני יכול לקיים את הפסוק "והייתם קדושים". הוא אינו צדיק, ותמיד יתחולל בקרבו מאבק עם הנפש הבהמית, אך על ידי שירגיל את עצמו ב"אתכפיא", לאט לאט יתקדם ויתקדש וגם המאבק בנפש הבהמית ישתנה. זה כבר לא יהיה מאבק על תאוות גשמיות וחומריות ועל דברי איסור ממש, אלא מאבק מעודן יותר. המלחמה טרם הסתיימה, אך הוא ירגיש בה הקלה משמעותית – הוא לא יהיה במצור, אלא בעמדה גבוהה יותר, בה לא יותקף ללא הפסקה.

מחשבות זרות בעת התפילה

עד עתה הסברנו כיצד ניתן להתמודד עם דאגות שונות. הפתרון לטרדות מעניינים גשמיים הוא לדעת שהכל לטובה; לדאגות מעוונות העבר יש לייחד זמן לפני השינה; ומחשבות טורדניות על המצב הרוחני הנוכחי באמצע היום הן הזדמנות משמחת לקיים את מצוות "ולא תתורו אחרי לבבכם".

אך מה אמור הבינוני לעשות כאשר המחשבות הטורדות תוקפות אותו בזמן התפילה, ואפילו כאשר הוא מתפלל בכוונה? כיצד מתמודדים עם מחשבות כאלה?

התשובה היא שבמצב כזה, בשונה ממחשבות המגיעות באמצע היום (עליהן צריך דווקא לשמוח) – לא צריך להתייחס אליהן כלל! "המתאבק עם מנוול, מתנוול" – ברגע שרק נתחיל לחשוב, ולו לרגע קט, על מקורן וסיבתן של מחשבות אלו – כבר נפלנו. יש לדחותן בשתי ידיים, כלומר – להתעלם מהן לגמרי.

לדחות את המחשבות

אחד מחסידי הבעל שם טוב ביקש עצה להתגברות על מחשבות זרות. שלח אותו הבעל שם טוב לחסיד שגר באחד הכפרים ואמר לו שילמד ממנו. בשעת ערב הגיע החסיד אל הכפר, וראה שבבית עדיין דולק האור. הוא דפק בדלת אך לא הייתה תגובה. הוא לא הבין מה קורה וניסה שנית, אך שוב לא הייתה תגובה. בלית ברירה, העביר הוא את הלילה במקום אחר. כשהגיע שוב, בבוקר – התקבל בברכה והתארח אצל אותו חסיד מספר ימים. לפני שעזב, פנה אל המארח ואמר לו שנשלח אליו על ידי הבעל שם טוב בכדי ללמוד כיצד מתייחסים למחשבות זרות, אך עדיין לא קיבל תשובה. ענה לו המארח שאת זה הוא כבר לימד אותו בערב הראשון… פשוט לא פותחים את הדלת! לא מתייחסים. אם נפתח את הדלת כדי לצעוק או לגרש את מי שדפק – מעשה זה עצמו הוא כבר התייחסות, והמחשבה הזרה השיגה את מטרתה.