קטע הלימוד היומי #58

לב שבור הוא לב שלם

עד כה דיברנו על סוגים שונים של מחשבות המפריעות לנו לשמוח ועל דרכי הטיפול בהן.

אך מה לגבי מצב בו אנחנו אכן מתגברים על מחשבות שליליות, אך לא מצליחים לשמוח מכיוון שהלב אטום, קשה כאבן ולא מצליח להרגיש שמחה? מצב כזה נקרא "טמטום הלב" (טמטום מלשום אטימות) והפיתרון לכך הוא שונה.

עד עכשיו הפיתרון לעצבות היה באמצעות הבנה שכלית, שהעצבות נובעת מקריאה לא נכונה של התמונה. כאשר נבין כי יש בורא לעולם, השולט בכל ורוצה בטובתנו, ממילא נוכל להיות בשמחה. כעת אנו מדברים על מצב אחר. כאן מדובר במצב בו אנו מבינים את התמונה הנכונה ויודעים שהכל לטובה, אך לא מרגישים את זה. הבעיה אינה בהבנה, אלא בהפנמה ובהרגשה.

כשהלב אטום לא מצליחים להתפלל, לא מצליחים לנקות את הלב, ולכן ממשיכים להיות כבדים ועצובים. כאן לא יעזור להבין שהכל לטובה, מכיוון שהבעיה היא בלב ולא בשכל.

אטימות הלב נובעת בעיקר מעודף שביעות רצון עצמית. אנו מרוצים מעצמנו ברמה כזו שאיננו שמים לב לחסרונותינו, איננו ער לסביבה שלנו ואנו לא מצליחים לחוש שום דבר. אנו כל כך בטוחים שאנו "הכי בסדר", עד שאנו מלאים בעצמנו, ולכן ליבנו אטום. כתוצאה מאטימות הלב נוצרות בעיות רגשיות, היכולות להתבטא בחוסר שמחה, בכעס, במרמור וכיוצא בזה.

במצב כזה לא יעזרו הסברים, כאמור, ונדרשת עבודה מסוג אחר. הפיתרון לכך מבוסס על דברי הזוהר, האומר שכמו בול-עץ שהאש אינה נאחזת בו עד שחותכים אותו לנסרים דקים – כך גם עם הלב. כאשר הלב אטום והאדם הגיע למצב שהוא אדיש לרוחניות, נטול רגש ו"אש" הנשמה לא נתפסת בו, צריך "לשבור" את הלב, ואז יוכל להיתפס באש הנשמה.

שבירה בדרך לשלמות

עבודה זו נעשית על ידי חשבון נפש אמיתי. כאשר נתבונן במצבנו בצורה אובייקטיבית, ללא ניסיון לייפות את הדברים. נבחן את עצמנו לעומק ומגלה כי הנפש הבהמית עדיין תופסת את המקום העיקרי בקרבנו (גם בבינונים). עדיין יש לנו תאוות ומחשבות שליליות ואנחנו רחוקים מה'. גם אם אנו מרגישים שכבר עברנו את השלב הזה וכעת איננו עוברים עבירות, אנו יכולים להיזכר בעבירות שהיו לנו בעבר ולהבין שאנו לא מושלמים. 

לעיתים, גם כשמתפללים כראוי ומרגישים את אהבת השם, תחושה זו חולפת אחרי התפילה. אם ערכנו כזה חשבון נפש ולא מצאנו בעצמנו שום פסול, עלינו להתבונן בחלומות שלנו וללמוד מהם מה מצבנו האמיתי. ודווקא על-ידי עבודה זו שליבנו נשבר ואנו מצטערים על מצבנו וכועסים על היצר הרע שבקרבנו – נתגבר על הנפש הבהמית.

לדוגמה: אדם שמתעצבן בקלות ולא מצליח להתגבר על מידת הכעס שבו. או לחילופין, הוא עצוב ולא מצליח לשמוח. אם למד את הפרקים הקודמים הוא כבר מבין שזה לא נכון להרגיש כך – אך זה לא עוזר לו. מכיוון שהבעיה היא לא בחוסר הבנה, אלא בחוסר יכולת להרגיש את מה שמבינים. לכן, העצה היא "לשבור" את הישות, לשבור את ה"תדמית" שיצרנו לעצמנו שאנו במדרגה גבוהה ממה שאנו באמת, על ידי שכביכול "נכעס על הכעס שלנו", או "נתעצב בגלל היותנו עצובים" – על ידי זה הלב יפתח, ישתחרר ויוכל לפרוט את ההבנה השכלית להרגשה. 

חזרה בתשובה מתוך משבר

כשהחברה רואה אדם שחזר בתשובה כתוצאה ממשבר בחיים, גירושין, פשיטת רגל וכיו"ב, היא מניחה כי משום שחווה משבר והיה במצב רגיש, הוא נזקק ליד מלטפת אותה מצא בדת, וכך חזר בתשובה. האמת היא שזה לא ככה. כל עוד שהוא חי חיים רגילים, הוא לא שם לב בכלל לנשמה שלו. ברגע שעבר את המשבר ו"האגו" קצת נשבר, הוא יכול להרגיש קצת את הנשמה וכתוצאה מכך חזר בתשובה.