קטע הלימוד היומי #60

לימוד זכות – רק על הזולת

כמובן שהסתכלות זו שייכת רק על אחרים, בעוד שכלפי עצמנו אי אפשר להשתמש בזה כתירוץ לעשיית עבירות. מכאן, שאם ברצוננו ללמד זכות על מישהו אחר, מספיק להתבונן בכל הגורמים המשפיעים על חייו, להבין עד כמה הניסיון קשה ולשאול את עצמנו – האם אנו עומדים בניסיונות קשים פחות? 

במילים אחרות, כשעושים חשבון נפש בודקים את עצמנו (ולא את האחרים) בשני מדדים:

מדד אחד הוא כמותי – כמה מעשים טובים עשינו בפועל. לפי מדד זה אנו אכן יכולים להרגיש שאנו טובים מאחרים (אם אכן עשינו יותר מהם). אך ישנו מדד נוסף, מדד איכותי. כמה עבודה השקענו כדי להגיע לאן שהגענו? כמה התאמצנו כדי לעשות את אותם מעשים טובים? כמה עמלנו כדי להתגבר על היצר הרע שבתוכנו? ובמילים אחרות – כמה התבטלנו בפני הבורא לאורך הדרך?

מדד זה אינו נראה לעיניים. לפי הסתכלות זו יכול להיות שאנו גרועים בהרבה מאותו אדם הנחשב "קל שבקלים", מכיוון שייתכן שהוא משקיע מאמץ רב יותר מאיתנו, ואף מתגבר ומנצח את יצרו הרבה יותר. אלא שמכיוון שנתוני הפתיחה הם שונים, לכן במדד הכמותי, מדד המעשים – אנו מעליו. 

כאשר מתבוננים בכך כראוי, אפשר לקיים את מאמר המשנה "הוי שפל רוח בפני כל האדם", להרגיש באמת שאנו לא שווים יותר מזולתנו, ואולי דווקא פחות. כך ניתן להתגבר על אטימות הלב, שכאמור נובעת מכך שאדם הינו שבע-רצון מעצמו יתר על המידה. ההתבוננויות הנ"ל עלולות להביא את האדם לעצבות על מצבו, לכן, בהמשך נלמד כיצד ניתן למנף את העצבות הזו ואיך אפשר לעבור מעצבות לשמחה.

לסיכום

חוץ מעצבות, גם אטימות הלב מפריעה לנו לשמוח. אטימות הלב נובעת משביעות רצון עצמית יתירה, ונפתרת על ידי התבוננות המשקפת לאדם את מצבו האמיתי. מכיוון שהאטימות נובעת מהקליפה שמלכתחילה באה רק כדי להסתיר על האמת ואין בה ממשות, ניתן להתגבר עליה כשנוהגים בה בתוקף.