קטע הלימוד היומי #8

מבנה הנפש

לפני שנתחיל להסביר את מבנה הנפש כפי שמוסבר בקבלה ובחסידות, יש לשים לב לנקודה מעניינת: גם בפסיכולוגיה לומדים על מבנה הנפש ועל הכוחות השונים שיש בנפש, ואם כן, מהו החידוש והצורך ללמוד את הדבר כפי שמוסבר בקבלה דווקא?
מסתבר, שישנו הבדל גדול.

כאשר לומדים את מבנה הנפש בנקודת המבט של תורת הפסיכולוגיה, מקור המידע לכוחות השונים בנפש הם מחקרים שנערכו על ידי אנשים, בשר ודם. הם בדקו, השוו צורות התנהגות שונות, חקרו ולמדו והגיעו למסקנות. אין אנו באים לזלזל בכך, ובודאי שחלק גדול ממסקנותיהם אכן נכונות. אולם בקבלה נקודת המוצא היא שונה לגמרי.

מקורם האמיתי של כוחות הנפש, כפי שמוסבר בתניא, הוא מכך שהם משתלשלים מ'עשר הספירות' של הקב"ה (מושג זה יוסבר בהרחבה בהמשך). הקב"ה ברא את האדם בצלמו, וכיוון שכך, גם באדם ישנם עשרה כוחות.

כיצד "נודע" לאדמו"ר הזקן אודות עשרת הכוחות הללו שישנם אצל הקב"ה? זה לא הגיע ממחקר או מבדיקות מעבדה… הוא פשוט ראה את זה. הוא היה שם. מסופר, כי כאשר היה רוצה לכתוב מונח רוחני עליון וקדוש, לא היה יכול לסיים את המילה כולה בכתב, אלא היה כותב אותה בקיצור, שכן מרוב התרגשות לא היה יכול להשלים את התיבה. הוא פשוט חווה את מה שהוא כתב. ומכאן החשיבות ללמוד את הדברים דווקא כפי שהם מובאים בקבלה ובחסידות.

שכל ורגש (מוחין ומידות)

על מבנה הנפש עצמו נכתבו ספרים רבים, ובוודאי לא ניתן לתמצת זאת בכמה שורות. בפרק זה (פרק ג) מתמקד אדמו"ר הזקן במה שרלוונטי עבורנו, כדי לתת לנו כלים להתגבר על הנפש הבהמית.
הנפש מתחלקת לשתי קטגוריות מרכזיות: שכל ורגש. בשכל ישנם שלושה כוחות שכליים: חכמה, בינה ודעת (ראשי תיבות חב"ד); והרגש כולל שבעה כוחות רגשיים: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות (ראשי תיבות חג"ת נהי"ם).

לפני שנתחיל לפרט על כל אחד מהכוחות, נלמד את אחד הכללים הבסיסיים ביותר בקבלה ובחסידות, כלל הרלוונטי לכל אחד מאיתנו, ולא רק בעבודת השם, אלא בכלל.

המח שליט על הלב – השכל שולט ברגשות

בטבע של הנפש האלוקית, השכל שולט על הרגשות. יתירה מכך, השכל מוליד את הרגשות. כלומר, כתוצאה מהתבוננות מעמיקה בגדולת ה' נולד בליבנו רגש של יראה מה' ורגש של אהבה לה'. וכפי שנסביר בהמשך – ככל שההתבוננות תהיה עמוקה ופנימית יותר, כך הרגש שיוולד בלב יהיה חזק ומורגש יותר.

במבט ראשון מעט קשה לקבל זאת, כיוון שבנפש הבהמית זה לא בדיוק כך. בנפש הבהמית הרגש הוא הגורם הדומיננטי, הוא מאוד חזק והוא בדרך כלל מטֶה ומכופף את השכל כדי שיתאים וישרת את הרגש (לדוגמא: כשיש לנו איזו תאווה שמקורה בלב, היא "משכנעת" את השכל שזהו הדבר הנכון לעשותו).

רעיון זה, שרגש נולד כתוצאה ממסקנות שכליות, ניתן להדגים כך: מי שמאמין שבעל-חי ואדם הם שווי ערך, מפתח לעיתים אהבה לחַיות כמו לבני אדם, וממילא מפתח סלידה מאכילת חיות. רגשות אלו שבלב נובעות מתפיסת העולם במוחו של האדם. כלומר, השכל הוא זה שמנווט את הלב.