קטע הלימוד היומי #9

השכל

כאמור, את השכל אנחנו מחלקים לשלושה כוחות – חכמה, בינה ודעת.
מה ההבדל בין שלושתם?

כח החכמה נקרא בקבלה "ברק המבריק". הוא מתייחס להבזק הראשוני של השכל, לרגע בו נופל לנו רעיון חדש (בסרטים מצוירים רואים שפתאום נדלקת נורה ליד הראש של אחת הדמויות כדי לסמל את הרעיון שהתחדש). הרעיון עדיין מופשט לחלוטין, וייתכן כי אנחנו אפילו לא מסוגלים להסביר אותו, לא לאחרים, ואפילו לא לעצמנו. אבל הוא כבר "שם".

כח הבינה הוא השלב הבא. זהו השלב בו מתחילים לפתח את הרעיון ולפרטו לפרטים.
מסיבה זו, כוח החכמה משול לאב, וכוח הבינה לאם. ביצירת הוולד האבא נותן רק טיפת זרע שעדיין מופשטת לחלוטין. אין בה שום צורה של ולד.

אך בפוטנציאל – הכול כבר נמצא שם. האישה לעומתו, לוקחת את אותה "נקודה", ובמשך הריון של תשעה חודשים מפתחת אותה ומורידה אותה לפרטים, עד שנוצר ולד עם צורה והבדלים בין ראש ליד ולרגל וכדומה.

על-מנת להבין זאת טוב יותר נביא משל נוסף: כשאדם ממציא רעיון למוצר חדש, בדרך כלל תיאורו הראשוני של הרעיון יכול להתפרס על עמוד אחד בלבד. אולם כדי לפתח את הרעיון ולהפוך אותו למוצר ממשי – נכתבות תוכניות ארוכות והתייעצויות אין ספור שמסבירות ופורטות את אותו רעיון מופשט. אותו הבזק רעיוני הוא ה'חכמה', והפיתוח הוא ה'בינה'.

כח הדעת הוא כוח בשכל שתפקידו להוריד את ההשכלה הגבוהה שהתפתחה על ידי החכמה ובינה – לרגשות. אדם יכול ללמוד משהו, להשכיל ולהבין, אך הוא נשאר מנותק מהעניין, ולכן ההבנה לא תחולל שינוי במידותיו וברגשותיו, וממילא גם לא תשנה את ההתנהגות שלו. כוח הדעת הוא הכוח להפנים, להתחבר לנושא אותו לומדים, ועל ידי זה להרגיש את העניין. לעבור ממצב של משקיף מהצד למצב שהעניין "נוגע לי", העניין חשוב לי.

מספרים שפעם הגיע לדואר אדם שלא ידע לקרוא. הוא הגיע כדי לקבל מברק. כיוון שלא ידע לקרוא, הקריא לו הפקיד בדואר את תוכן המברק. במברק סופרו דברים איומים שקרו למשפחתו של האיש. אולם בעוד מקבל המברק הזדעזע והחל לבכות, פקיד הדואר נותר שליו. כיצד זה יתכן? פשוט, אצל פקיד הדואר העניין לא "נוגע", הוא אינו מרגיש שזה שייך אליו, ולכן, אף על פי שהוא הבין היטב את מה שקרא זה לא פעל על הרגשות שלו. זוהי החשיבות הרבה של כוח הדעת, הוא ה'ממיר' שהופך את השכל לרגש, לחוויה.

מסופר על אדמו"ר הזקן, שכאשר חזר מלימודיו אצל רבו המגיד ממזריטש, שאל אותו חמיו מה למד שם, מה התחדש לו ומה הוא יודע כעת שלא ידע קודם? ענה לו אדמו"ר הזקן שכעת הוא יודע שיש בורא לעולם. בתגובה, קרא חמיו לעוזרת הבית ושאל אותה האם יש בורא לעולם, זו השיבה: "בוודאי שכן". פנה אליו חמיו ואמר לו: "הנה, גם היא אומרת שיש בורא לעולם – האם בשביל כזה דבר פשוט היית צריך לנסוע כל כך רחוק?" ענה לו אדמו"ר הזקן: "היא אומרת שיש בורא לעולם, אך אני יודע זאת"!

איך מיישמים זאת בפועל?

אחרי שמסיימים לימוד מסוים צריך לעצור ולהתבונן. לא סתם לחשוב, אלא להעמיק את הדעת "בחוזק ובהתמדה". זו אכן מהותה של התפילה – הזמן שלנו "להוליד" רגשות אהבה ויראה לבורא עולם על ידי התבוננות בגדולת הבורא ומעשיו הנפלאים. ולכן גם בסדר התפילה ישנם תחילה מזמורי תהילים המתארים את גדולת השם ומעשיו בעולם, אחר כך מתבוננים במלאכים ובעולמות הרוחניים, ורק אז מגיעים לשיאה של התפילה – קריאת שמע, שעיקרה התבוננות באחדותו האמיתית של אלוקים השם, המולידה באופן אוטומטי רגש של אהבה אליו – "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך…"
אחרי כל ההכנות הללו ניתן באמת לעמוד מול השכינה בתפילת העמידה.

מסיבה זו כוח הדעת חשוב כל-כך, ונקרא בזוהר 'המפתח של המידות'. כיוון שללא התבוננות מעמיקה וללא "ידיעה" לא ייווצרו לעולם רגשות ומידות אמיתיות לבורא (יתכן שתיוולדנה מידות מזויפות – נוכל להרגיש אהבת השם אולם הם לא יחזיקו מעמד ולא יהיו מלאות בתוכן פנימי).

מח, לב, כבד

כשהסדר הוא כראוי ואכן המח שולט על הלב וממנו יוצאים הפעולות לכבד, נוצרות ראשי התיבות מל"ך. האדם הוא כמו מלך על גופו, על תאוותיו.

אך כאשר הלב קודם למח ראשי התיבות הם… למ"ך!